סה"כ הכל טוב. בשבועיים האחרונים היינו בפגרה, הכנת סגל, בשבוע הראשון הרוב היה עב"סים(עבודות בסיס), היינו אמורים לצאת לכנרת אך זה לא התאפשר וזה נדחה לשבוע שאחריו. בשבוע שאחריו עברנו כל מיני תכנים כמו ערב מורשת גדנ"ע, היה בהחלט נחמד ומעניין וגם מור"ק מלחמת סיני, מאוד מעניין, מאוד ריתק אותי הנושא, גם דיברנו על ענייני מוסר והשמעתי את דעותיי.
בעניין אהבה לא בדיוק הרבה השתנה. משום מה מסתכל על אחרות, מסוגל להתאהב באחרות, אך עדיין רוצה רק אחת, רק אותה. לא יודע למה בכלל אני מסתכל על אחרות. אני לא מרגיש שאני זוכר אותה, את רייצ'ל, לא זוכר למה אני רוצה להיות איתה, לאהוב איתה, אבל עוד זוכר את התחושה שהיא באמת היחידה שאני רואה אותה איתי. רוצה מאוד להתקשר, לדבר, להיפגש, ולהתפתח. לפעמים מרגיש שחסר משהו, שצריך להיזכר בה, צריך לאהוב אותה.
בנושא מקצועי הצה"לי-אחרי שיחת ההיכרות, שציינתי שאני רוצה להיות מש"ק חינוך, בשבוע שעבר היא הודיעה לי שהחליטו שאני אהיה מש"ק חינוך(ועוד יותר, היא הודיעה שהיא מתכוונת להכניס שינויים במערכת, אחלה בחורה!), ובשבוע הבא אני הולך לעבור כל"ת(כניסה לתפקיד). מאוד רציתי את התפקיד, מאוד מצפה לו. אז אם ככה-אני מרוצה.
המלט היה מצויין, אם לא אמרתי. הצגה מעולה.
לפעמים מרגיש כמו ילד קטן, לפעמים מתנהג קצת ככה. לפעמים בעיות זיכרון. רוצה לשפר זאת.
רגע של כעס, של היעלבות, של פגיעה
רגשות רצים במקלחת
רגישות, פגיעות,
ואז בא הרצון להנות בכל זאת,
הציפייה המוגזמת מאירוע,
ואז האכזבה,
שבדיוק אז קורה ככה,
מנסה להגיד לא נורא,
אבל זאת הייתה אמורה להיות תרופה
שלא באמת הייתה מצליחה,
ועל הדרך מופיעה קנאה,
לא כעס, רק קנאה,
באנשים ששם, ששרים ביחד, עם מישהי,
שמירה, הולכים, ולקראת הסוף גם עומדים
שירים את אותם שירים ישנים, נזכרים בתקופה ההיא,
איך אהבתי אותם ושוב אני אוהב, וזה מחייה אותי
מרגיע אותי,
גלגל מסתובב, אנחנו יכולים.
(=
עד כאן, להת'(=
עדכונים: 1. שכחתי לציין שבימים חמישי ושישי הייתי בימים פתוחים בשתי מכללות לחינוך. אחת מהן הייתה מכללת גורדון בחיפה. נראה טוב שם, אמנם פחות מקצועי ופחות מושקע, וגם פחות מקצועות ממכללת אורנים, שם הייתי ביום שישי, והכל נראה יותר מקצועי ורציני, וגם הרבה יותר מגוון ועניין.
2. חזרתי עכשיו מספיידרמן 3. סרט מצויין, ממליץ בחום לכל אוהבי דרמה-קומדיה-אקשן והחיים. באמת סרט אחלה שמשלב טוב הרבה סגנונות.