אני מרגיש שהחיים גדולים עליי. אני מרגיש חוסר שליטה בעצמי. אני מרגיש שאני לא מסוגל לבקש עזרה. אני מרגיש שאין לי כוח לנסות, אבל אני עדיין פה. אני לא מרגיש עייף, אבל לא מרגיש ער. אני לא מרגיש שמישהו יכול לעזור לי כרגע. אני מרגיש שאין לי מנוס. אני מרגיש שאני לא יכול להבין את עצמי. אני מרגיש שיצאתי מפורפורציות. ואני לא יודע איך לחזור.

זה התחיל מחזרה חדה מדי אחורה. חוסר ביטחון.

זה המשיך באלף רגשות, אלף שינויים, כעס, והכנה וידיעה שכנראה זה לא יהיה.

ועכשיו המוזיקה עשתה לי טוב, הייתי תלותי בה, אבל אני מבקש בדידות ואני לא החלטי.

אני מרגיש שאני רוצה שיקרה משהו שהוא לא תלוי בי. שמשהו אחר יראה לי, יגרום לי, שאני לא אצטרך לעשות משהו בשלב הראשוני, כי אני לא יכול.

או זה, או שאני אמות איכשהו. באמת.

אני לא יודע איך לסיים את זה.