תקופה מעניינת.

עומר ואני עבדנו הרבה על נושא רייצ'ל, היכולת להתקשר אליה. זה נגמר בזה שהוא רצה שנכתוב טיוטה של הודעה אליה. לדעתי זה היה בזבוז זמן,הוא התעקש, אז כתבנו. מבלי ידיעתי-הוא שלח.

כעסתי. לא השתוללתי, אבל כן כעסתי. שלחתי לה אח"כ עוד הודעה שלא אני שלחתי את ההודעה, אבל מה שכתוב בה הוא נכון, ושאני מקווה שנוכל לדבר בצורה ישירה יותר. זה היה ב-2 בלילה, היא לא ענתה.

למחרת בבוקר-ענתה. אמרה שהיא לא מוכנה לחבר כרגע. לא הופתעתי, אך לא חשבתי שזה יכול להיות דווקא זה. הוצאתי נהמת תסכול.  ואז הבנתי. העניין עם רייצ'ל, לפחות בחודשים אחרי שהיא עזבה את הבסיס, היה פשוט להרגיש אהבה, קצת לאהוב, לא באמת, זה למה אהבתי לשחק עם עניין הטלפון. שיחקתי עם עניין האהבה.

אותו לילה גמר את זה. זה לא בהכרח אומר שנגמר עם רייצ'ל, אבל כרגע אני לא רואה איזשהו תהליך איתה. היה לנו כנס מרחבי שהיא הייתה בו והתחמקתי ממנה בנמרצות. קצת לא בסדר מצידי, הייתי מסוגל ליותר. עכשיו אני מרגיש שאני צריך להגדיר לעצמי מחדש את המושג אהבה.

בין השאר- ג'אנה מצאה אהבה, אך הקשר לא היה טוב, הרבה קנאה מצדו, ולמרות השמחה של ג'אנה בהתחלה, היא הייתה מסוגלת לסיים את זה. יש גם מישהו שדלוק עליה שהיא פחות קרובה אליו, ומישהו שהיא בהחלט רואה בו כאופציה, שיש לה רגשות כלפיו, ואולי יקרה משהו. שניהם חברים של חברה לשעבר. משולש אהבה.

סהר התקשרה אליי משהו כמו שבוע לאחר היום הולדת שלי, ואיחלה לי מזל טוב. הצליחה, ואני שמחתי. אח"כ, משהו שדי צפיתי אותו, היא כתבה בבלוגה שהיא הרגישה שלקחה צעד גדול מדי. הבנתי אותה ב-100 אחוז, ונשארתי אופטימי, כי עדיין, היא עשתה צעד.

שבוע שעבר סגרתי שבת. במוצאי שבת הרגשתי שזה לא מסוכן להתקשר אליה. דיברנו. על מה שעובר עליי(מפורט פה), בעיקר, וגם קצת עליה. דורון והיא היו חברים שנה וחודש, והם נפרדו. איני יודע למה, קשה לה לדבר על זה, מבין. בסיכומה של השיחה, אמרתי לה שאם היא מרגישה צורך לדבר, מסוגלת לדבר על זה, שלא תהסס להתקשר.

יום אחרי זה היא כתבה פוסט מאוד כעוס על אנשים שמרחמים עליה, והיא הציגה אותי כאילו לחצתי עליה הרבה(מה, שלדעתי, לא נכון), וכתבה עוד פיסקה שלמה איך היא לא רוצה לדבר איתי בכלל. מאוד כעסתי, התקשרתי, היא לא ענתה, ועם מילותיה של לינע, החלטתי שלא צריך ללחוץ עליה, לכן גם לא הגבתי בבלוג באותו יום. אבל ידעתי שאם לא אכתוב בקרוב זה יהיה לוותר, לכן כתבתי למחרת הכל. היא פגועה מהפרידה ומשהו הצית את זה, והיא כעסה על כל העולם, כולל עליי, הכפילה את הכעס בכל נושא שאפשר. עם קצת פחד ורעד כתבתי, הייתי צריך לעשות זאת.

חוצמזה, אולי אהבה חוזרת למסלול, תמיד יש התעניינות, אבל אני מאוד זהיר, צריך לעשות זאת לאט לאט ומאוד מוגדר. היום הבאתי לה כרטיס ברכה לראש השנה(היא בין חמשת האנשים הבודדים שנתתי להם ברכה, תרמתי 5 שקלים לעמותת קו לחיים וקיבלתי 5 כרטיסי ברכה, אז חילקתי למועדפים), איתה הכי  היססתי, אבל נתתי. התחבקנו(=

אז אולי כן. לאט לאט, וזהיר.  אולי קורה משהו, זה בהחלט יכול להיחשב כניצנים. מה שאני אוהב בה שהיא רצינית, אמיתית, חושבת, שוקלת. (=

חג שמח, שנה טובה. להת'(=

יוני.