אני תמיד אהיה שם. את זאת שלא פה.

או שהיית פגועה מהפרידה-אני בטוח שהיה לזה חלק. השאלה היא אם החלק הזה של הפגיעה מהפרידה יהפוך אצלך לכרוני-שתכעסי על אנשים בצורה מתמשכת, כמו שהיה לי, איתך. לי זה היה שונה, לא היה לי כעס על אנשים-היה לי כעס עלייך בגלל שלא יכולת לעזור לי, שנבע מהריקנות וחוסר המושג מה לעשות עם עצמי. לך זה יהיה בצורה שונה, לפי מה שאני רואה כרגע. אבל גם זה יכול להשתנות.

אני חושב שאת במצב יותר טוב ממה שהייתי אז. תוכלי לצאת ממה שאת כן נמצאת בו אם תרצי, אם לא תדחיקי ותברחי.

אבל מעבר לכך-כל הכעס הזה שהיה בך, נראה כאילו הוא בא פתאום. למה הסתרת? למה הלכת נגד הרגש שלך ב-100 אחוז? רק בגלל שזה לא הגיע לי. זה נכון שלא הגיע לי, אבל את שיתקת את עצמך. את הלכת נגד עצמך. את מופתעת מזה שאני מופתע שפתאום כל זה יוצא? אם כן, אין לך סיבה. זו הייתה הטעות שלך.

כנראה את לא קוראת את זה, אבל אם את באמת תרצי, אם את באמת תתמודדי, אז יום יבוא ואת תביני. יום יבוא ואת תביני באיזה מרחק קטן את נמצאת מהמצב שאני הייתי בו, כמה את קרובה אליו. מה שיקבע זה הרגש שלך והחלטותייך בימים הקרובים. יום יבוא ואת תביני למה זה היה ככה, תהיי מסוגלת להבין, תהיי מסוגלת לסלוח, אם רק תתני לעצמך להפנים, אם רק תתמודדי עם הכאב. וכל עוד לא תעשי את זה-לעד תחיי חצי חיים. תביני למה זה קרה לי, כמה את היית קרובה לזה. אבל לך יש יותר מידע ויותר ניסיון. אם את חושבת שאני מצדיק את זה, אני לא. זה היה בלתי נשלט. לא עשיתי את זה מתוך רצון. אבל בהחלט הבנתי, בהחלט הייתי ראוי לרחמים, וכך גם את וכל אחד.

אני חושב לעצמי על אפשרויות נוספות. מאיפה עוד יכולה לבוא ההתפרצות הזאת? יכול להיות מהפגישה עם מאיה? באמת יכול להיות. אמרת שהיא סיפרה לך על זה. יכול להיות שהיא אמרה משהו ששכנע אותך, אולי אפילו מבלי כוונה רעה שלה? ואולי אם כוונה רעה, אני לא אהיה מופתע, האמת.

את הייתי צריכה להשתחרר, ללא ספק, הייתי צריך להרפות ממך, את היית צריכה לאבד שליטה ולכעוס. אמרתי לך בעצמי-שכולם יקפצו לך, שימי זין, תאבדי שליטה. והנה אני, משחרר אותך, אבל תמיד אהיה איתך, ואת צריכה את זה, וזה עושה לך כ"כ טוב, ואני שמח.

יום יבוא ותגלי שהמאבק היחיד שניהלת הוא נגד עצמך. אבל היית צריכה לעשות זאת כמו שעשית.

זהו.

יוני.