I'm so tired of being here
Suppressed by all my childish fears
And if you have to leave
I wish that you would just leave
'Cause your presence still lingers here
And it won't leave me alone
These wounds won't seem to heal
This pain is just too real
There's just too much that time cannot erase
[Chorus:]
When you cried I'd wipe away all of your tears
When you'd scream I'd fight away all of your fears
And I held your hand through all of these years
But you still have
All of me
You used to captivate me
By your resonating light
Now I'm bound by the life you left behind
Your face it haunts
My once pleasant dreams
Your voice it chased away
All the sanity in me
These wounds won't seem to heal
This pain is just too real
There's just too much that time cannot erase
[Chorus]
I've tried so hard to tell myself that you're gone
But though you're still with me
I've been alone all along
[Chorus]
Sahar, Your'e My Immortal
________________________________________
ולנושא אחר.
כשהגעתי לבסיס, יוליה נראתה מרוחקת ולא נראה שהיא רוצה לתקשר. קצת פחדתי שאולי לחצתי יותר מדי, למרות שהכל היה ידידותי ובסדר בשבוע שעבר. ניסיתי עוד לדבר איתה ביום למחרת, היא הייתה עסוקה כבר עם גדנ"עים, לא הלך.
הייתי בתדרוכים, ויום רביעי חזרתי לבסיס, וגיליתי שהיא קיבלה גימלים. אולי זו אחת הסיבות לריחוק שלה, הייתה חולה.
כשדיברתי עם חברי הקרוב בני, דיברנו על כל מיני ענייני אהבה בבסיס, והגענו לזה שנעים(מישהו שהיה בבסיס), היה די דלוק עד מאוהב ביוליה, ושבהיסח הדעת כמעט עשה תאונות עם האוטו, ושהוא היה מדוכא מזה מאוד. כנראה היא לא רצתה. אם היא ידעה על הדברים האלו, אז לא פלא שהיא נרתעת מקשר חדש כרגע. את כל זה במקרה גיליתי, אתמול, אבל זה אכן יכול להסביר. השאלה היא כמה היא ידעה.
אז בכל מקרה, כרגע, אני קצת נסוג. הגיעה מישהי חדשה לבסיס, בשם שרה , שקמיסטית(וכנראה לא ירחק ממש היום, בתקווה, שייפתח השק"ם מחדש), והיה בינינו איזה חיבור מיידי. כנראה תהיה אחלה ידידות, אבל לכו תדעו, הכל יכול לקרות, זורמים.
ובינתיים, בין פה לשם, המורים השבוע היו די זוועתיים, מפונקים ולחוצים ברמות, אבל הסתדרנו, מפקדת הבסיס קצת הגזימה ומפקד המחנה הוא די בובה שלה, עושה כל מה שהיא אומרת. העובדה שאני א. מורים גורמת לי לעשות דברים, ואני מרגיש קצת יותר מוכן לתפקיד פעיל חינוך, אבל מצד שני עדיין חסר. אני לא מרגיש שאני יכול בכל כולי כרגע לעשות את זה עד הסוף. אני שואל את עצמי אם יש משהו שאני צריך לעשות שישפר את המצב, אבל אני באמת מרגיש שאין. זה רק זמן, אבל האמת שככל שעובר הזמן אני מבין שזה לא עוזר לי, ומצד שני אני עושה דברים אחרים אבל לא מרגיש עדיין מוכן לעשות את התפקיד שבאמת רציתי לעשות. אני הולך לדבר עם שרי, המפקדת שלי, שבוע הבא, ונראה מה יהיה. מקווה לטוב.
זהו בינתיים. קצת חולשה, קצת מיאוס מדרך ההתנהגות של אמא שלי. אבל צריך לסמוך על הטוב ותמיד שואף להגיד את הדברים ולדבר עליהם. לא לשקוע במיאוס ובבאסה. מקווה לטוב, יהיה בסדר. צריך רק להחזיק. נשימה עמוקה. לאט לאט. המצב קצת שברירי.
להת'
יוני.