החיים הם לא מה שהם היו. אני בספק אם הם אי פעם יהיו דומים, כי שינוי צריך להיות. צורה אחרת.

ובאותו הרגע אתה שואל את עצמך: איך אני מסתדר עם הרגש הזה? והאובייקטיביות אומרת שהשאלה היא איך הרגש משפיע עלייך.

אתמול אמרתי: רוצה לחיות, פשוט להרגיש. במשך זמן רב ניסיתי להכניס את עצמי למסגרת שהיכרתי, מסגרת הטוב, ההתקדמות, העזרה לאחרים, החיפוש אחרי מישהי.

אז מספיק. לדעת מה אתה רוצה, אבל לא להכניס אותך לגמרי למסגרת, אלא לעבוד על זה. לתת לך את החופש להרגיש איך שאתה מרגיש, לעשות מה שאת רוצה לעשות, להשתחרר, לרוץ, להתפרע, ללכת, כל מה שאתה צריך..פשוט. אולי אין צורך להתפרע, אולי יש, אין סיבה שזה יגרום לך הרגשת אי נוחות.

יש לך את זה. נגיע למצב שלא צריך לשמוע מוזיקה כדי להרגיש טוב, אלא תמיד להרגיש טוב כשאתה מחובר לקרקע.

"אני? אני אוהב את המציאות. אני אוהב להיות מחובר לקרקע, קרקע חזקה ויציבה". זה אני.

אז הנה. לאט לאט.