והמסע נמשך. כאילו אני יודע להמשיך, כאילו שיש מטרה, כאילו באמת ויש ייעוד לכל חיי.

ובאמת שיש, זה לא חלום, חיי טובים, ואני ממשיך בהם, בעליות והירידות, בכל הסיפורים, המכשולים וההרפתקאות. כאילו באמת יש כיוון ויש אחד. רואים שזה מכוון לאנשהו.

הרבה דברים טובים ומעניינים קרו בשבועיים האחרונים. הרבה אירועים חשובים פוקדים את בסיס גדנ"ע צלמון.

יש קצין אחד בבסיס, שלא רצה להיות קצין אך הגיע לזה בסופו של דבר, והוא היה מסוג האנשים שאומר את הדברים בצורה ישירה. הוא היה אומר דברים נכונים אבל קשים, ואנשים קצת לא סבלו אותו בגלל זה במטה הבסיס.

לו יש בעיה אחת-חוסר מקצועיות. והוא גם יודע את זה. היו לו הגזמות. שבת אחת שסגרתי איתו הוא עשה קצת צחוק וכיבה לבנות את המים החמים במקלחות ואת האור, וניסה לעבוד עליהם בעזרת עוד שתי חבר'ה שקרה משהו ויש הקפצת אמת, והם רצו לתפוס אותו במילה בגלל שהם התעצבנו, לכן הוא ביים הקפצת אמת, בעזרתנו. הוא אחלה בנאדם, אז עזרנו לו, אבל כן, הוא טעה. נדרנו לשתוק ולא לדבר על זה.

הוא גם חיפף באותו סופ"ש מבחינת תפקודו כקצין תורן. באותו סופ"ש הגיעו חבר'ה של קורס מד"נים הטרי לסגור שבת, ואחרי השבת לעבור תרגיל סוף אצלנו בבסיס. המפקדות שלהם היו איתנו שם, ושתיהן היו מצלמון בעברן. שתיהם דיברו בקול רם מדי ושטח לא מוגן על תפקודו של אורי כקצין תורן באותה שבת וכך נודע הסיפור, ותיחקרו אותנו, אבל על ההקפצה לא ידעו שום דבר. לא סיפרתי כלום, רק רמזתי כי הקמב"ץ הוא בנאדם טוב והוא חבר.

ככל שעבר הזמן, הם גילו יותר, אין לי מושג איך, אבל הם בהחלט חקרו את העניין. ככל הידוע לי אין מישהו שסיפר, אז או שמישהו שיקר או שהם פועלים עפ"י חשד.

למה? שבוע אחרי זה העיפו את הקצין מהבסיס. אני מגיע לחמ"ל ואני רואה כמה אנשים בוכים. הייתי עסוק עם המורים ולא שמעתי. מעיפים את אורי. כל הכעס והמרדנות עלתה בי ומעבר-שאיפה גדולה. אמרתי:"אם רוצים לעשות משהו-חייבים לעשות את זה עכשיו". כתבנו מכתב למפקדת הבסיס, וליווינו את אורי בתהליך יציאתו מהבסיס. אחרי הרבה דקות של הסתובבות והבנה שהוא, אורי, וויתר על להילחם, הנחתי את הדפים שהיו קשורים במורים על השולחן בחמ"ל, ואמרתי למי שאחראית על העניין:"שני, יש מורים בש.ג., אני לא מתכוון לתדרך אותם, אני מסרב פקודה". הייתי בטוח בזה מעבר לכל ספק.

אחרי בערך 40 דקות מגיעה המפקדת שלי לדבר איתי. הסברתי לה הכל, למה אני מסרב.

למה אני מסרב? הטיפול בחיילים בבסיס לא טוב. הענישה מוגזמת. לא מקשיבים, לא נותנים הזדמנות. גם הטיפול בו, באורי, לא טוב. היא שאלה למה אנשים לא מעלים את זה. למה? הם מפחדים מהתגובה, המפקדים חוששים לקידום שלהם, לפעמים רק להעלות את הנושא זה קשה מחשש לתגובה על העברת ביקורת. להעביר ביקורת בצבא יכול להיות מאוד מפחיד. כשהיא ניסתה להבין למה אני מסרב פקודה, כלומר, יש דרכים אחרות לעלות את זה, להעמיד את המטה במקום, למה לא נראה לי חזק מספיק להעלות את זה- אמרתי שאני יומם וליל הצדקתי את הבסיס ואכלתי קש מזה מחברים שלי, בשיא המרמור שלהם, ואז מגיע הבסיס, שאני מדבר בטובתו, ועושים לי משהו לא בסדר-מעמיסים אותי בתדרוכים או בשמירות וכו', כי אני הבנאדם היחיד שבאמת אין לו בעיה לעשות זאת. המפקדת שלי ניסתה לשכנע אותי לא לסרב פקודה? למה, כי אני חייל שלה, ואני חושב שאחד הטיעונים היה שלא יירשם שחייל שלה סירב פקודה. וגם, ובצדק, כל מי שמסרב פקודה בבסיס די אוכל קש אחרי זה, מתייחסים אליו אחרת, יותר קשה לו להתקדם בבסיס, לקבל מה שהוא רוצה. לאט לאט, בעדינות, היא הצליחה לשכנע. וטוב שעשתה כך. נרשמתי גם לדלת פתוחה אצל מפקדת הבסיס. באותו שבוע היא התבטלה. היא נדחתה לשבוע הזה. ואז..השבוע.

דבר ראשון-אולגה. זה התחיל להתפתח. אחרי פגישתנו זה התחיל להתפתח, להיות רציני יותר, מבחינתי, היא עדיין לא הייתה פתוחה לגמרי, לכן חשבתי לחכות לפגישה איתה פנים מול פנים, ואז לדבר איתה על לאן זה הולך. זה היה מעולה. יכולנו לחפור אחד לשני-לשנינו הייתה סבלנות לזה, והיינו מדברים בכיף. דיבור שאין לי עם הרבה אנשים.

יום חמישי אני מתקשר אליה, עונה לי גבר. אומר שהוא מצא את הפלאפון באבן גבירול. ת"א? לא ידעתי שהיא שם. היא הולכת להרבה הרצאות במסגרת קורס משקיות חינוך. ישר התקשרתי לרעות, שתוכל לדבר אולי עם ההורים של אולגה שידעו. אלא שמצאו את הפלאפון אמרו שהם נכנסים להצגה ולכן הפלאפון יהיה סגור. רעות חוזרת אליי, אומרת לי שחברה אחת שלה דיברה עם אולגה. דיסאינפורמציה, מידע שגוי. היא דיברה איתה לפני שהיא איבדה את הפלא.

היה לי לילה קשה בגלל זה. היה לי חמ"ל לילה, כך שהיה לי זמן להתעסק עם העניין, האם יכול להיות שהיא מנסה להתחמק?

אחה"צ של היום למחרת התקשרתי. היא ענתה. היא אמרה שהיא החליפה את החשבון לפלאפון ישן של אבא שלה, סיפרה את סיפור האבידה. הכל בסדר.

אבל לא, לא הכל בסדר. היא נכנסה לסרט רע בגלל הפלאפון, הרבה מספרים חשובים, הרבה תזכורות חשובות היו לה על הפלא. אז אמרתי לה:"וואלה, פעם הבאה תשמרי עליו יותר טוב, ואל תשני את החשבון מהר כ"כ, שתוכלי להתקשר ולברר מתי אפשר לעשות את ההחלפה". עכשיו היא תלויה בהם, רק אם הם יתקשרו אל אחד המספרים על הפלא.

היא לקחה את זה קשה. אמרה שהיא לא מאמינה. עושים טעויות וממשיכים הלאה. לא שוקעים בזה. לא צריך לשקוע, אמרתי, אבל כן ללמוד, צריך לקבל את העובדה שגם את יכולה לעשות טעות, קורה, לא סוף העולם, וללמוד ממנה, זה הטוב ביותר שאת יכולה לעשות. היה לה קשה, שהיא שמעה את היא מיהרה לנתק את השיחה. האינסטינקט הראשון שלי היה להתקשר בחזרה, אבל התאפקתי, נתתי לה קצת זמן. לקראת 17:00 ניסיתי להתקשר, לא ענתה.

כשעליתי לחמ"ל גם ניסיתי, גם לא ענתה. שלחתי הודעה, אמרתי שמבחינתי זה התפתח, זה נהיה רציני, שאני אוהב אותה.

היא הגיבה-אתה לא מכיר אותי בכלל, יש דברים שאתה לא יודע, אתה לא אוהב אותי. אני כן, אמרתי, ואם יש צד שאני לא מכיר, אני רוצה להכיר. היא המשיכה באותו דיבור, ואני אמרתי שלא תאשים אותי במה שהיא לא מסוגלת לעשות כרגע, שלא תפיל את זה עליי, היא שלחה בחזרה, סליחה על הכל, ביי, ואני אמרתי-כאן בשבילך, כשתרצי.

חבל לי מאוד שזה נגמר. היה דיבור מצויין, היה יכול להיות מעולה. נראה. אולי זה לא נגמר בהכרח.

ואז- אחרי הסופ"ש-באותו שבוע-שמענו שאורי נשלח לכלא ל-14 יום. על מה? למה? מי דיבר? איך הם יודעים? הוא חושב שהיא, היא לא יודעת, אני וחבר שלי שסגרנו שבת לא יודעים-רוב החשדות בכיוון ההוא, שבד"כ מכסתח את עצמו, אבל אולי ההיא דופקת-למרות שדוגרי לא.

מישהי סירבה פקודה בתגובה, שהייתה קרובה אליו, מפקדת, שהייתה בהדרכה. קיבלה 35 ימי ריתוק בבסיסים שונים, כי מפקדת הבסיס, סילחו לי בטיפשותה, החליטה שאין מסרבי פקודה בבסיס. טיפשי.

אני מאוד כעסתי ששמעתי. שוב לא יודעים לטפל. הייתה שיחה עם מפקדת הבסיס-ציינו שהוא יצא מהבסיס רק על חוסר אמינות. אבל על כל הדברים אפשר להגיד שהם מבטאים חוסר אמינות.

בשבת הבאה שהוא סגר שוב הייתה הקפצת אמת. בהתחלה סגן מפקד הבסיס, דיווח בהגעתו לבסיס שהוא ראה מכונית עם כבלים בחוץ-מוסתרת. הם הלכו לבדוק מה זה, והמכונית נסעה. אחרי כמה זמן הם ראו אורות מהמנחת מסוקים ממול-גבעה נישאת המשמשת למנחת. הם עלו לבדוק מה זה עם אפודים וקסדה עליהם. בגלל החושך אורי, הקצין, הורה על להכניס מחסניות. אולי על זה הכניסו לכלא? אני לא חושב שהפקודות שהוא נתן הן לא הגיוניות.

הוא ביקש משפט חוזר. הוא ביקש שגם נשים עין מי יוצא מהבסיס. היה לנו קשר טלפוני איתו בעזרת חבר שהיה במ.צ. שנמצא בבסיס. בסופו של דבר יצאו יותר ממה שציפינו, ביום אחד, שני הסמלים תורנים, המפקדת של אורי ומפקד המחנה לשעבר. אין לי מושג איך הוא קשור.

וזהו. יש עוד מידע שעליי לקבל. בני, חבר טוב של אורי, ידע הכל.

נכנסתי לדלת פתוחה השבוע אצל מפקדת הבסיס. היא מאוד התרשמה מזה שהייתי ענייני, דיברנו על הכל והיא לקחה לתשומת לבה. הייתה שיחה מצויינת. היא גם ביקשה שאני אשמש כנורה אדומה לדברים לא תקינים שקורים בבסיס, ושגם אקח את תפקיד הא. מורים הלאה-שיהיה תפקיד יותר מסודר, יותר ממלכתי. וכך אני מתכוון לעשות.

יום חמישי. יום חמישי ישבתי קצת עם יוליה, זרמתי. הייתה לנו שיחה ראשונה, רק שנינו, מבחינתי זרמתי, אבל שסיימנו היא אמרה:"יוני, הייתה לנו שיחה ראשונה סוף סוף". זה אומר שיש לזה משמעות מבחינתה. הייתי קצת בשוק, אבל זה טוב, אולי יצא משהו. נראה. בסבבה.

זהו, היה שבוע מצויין. בהתלבטות לגבי אהבה-אולגה, אם יש סיכוי, או יוליה. ניפגש עם יוליה, נראה איך זה מתפתח.

אז יהיה מצויין. טוב מאוד עכשיו.

להת'

יוני(=