השבוע לא היו לנו חניכים בבסיס, על כן הייתה לנו הכנת סגל. הפעם הכנת סגל יותר מתוכננת, יותר מסודרת. איך היה לי השבוע? בעיקר שבוע בטלה. גם בגלל שאין מורים, שזה אומר לעבור מהמון עבודה והתרוצצות לכלום, וגם בגלל שלא הופעתי פעם אחת בפק"ש-כלומר בשמירות או תורנויות למיניהם. גם שרצו שאני אחליף אז השגתי מישהי אחרת שתעשה במקומי-כדי שיהיה לי באמת שבוע חופשי לגמרי. השאלה שהטרידה אותי-איך שבוע הבא אני אחזור לפול עבודה. לדעתי יהיה בסדר. גם יש לי זמן לעשות את זה בהדרגתיות כי ביום ראשון יש לי הפניה ואיני עולה לבסיס ישר, אלא רק ב-1 או ב-4.

אז בעיקרון-היה שבוע של בטלה. בנוסף, לא ממש התחבר לי שיש הכנת סגל, לא הרגשתי משהו מובנה, רק מבחינתי. בדברים שציפיתי להיות בהם לא הייתי, כי קיבלתי אפטר ביום שני עד שלישי בבוקר, מפגש תקופתי אצל הפסיכולוג שלי, כיף להיזכר ולהיפגש ולדבר על דברים חשובים(עומר, עודד).

בנוסף, אני בדילמת אהבה מטורפת שמסתכמת בשאלה מה לעשות. מצד אחד, אולגה, שכל פעם שאני חושב עליה אני חושב כמה חבל, ואחרי שהיא כבר לא עונה להפצרותיי, חשבתי אולי לנסות משהו דרך רעות, למרות שעדיף שלא, אבל באמת זה יכול להיות צעד אחרון ונואש. כי ככל שאני חושב על זה- כך אני יותר רוצה. מצד שני-אפשרויות בבסיס. יוליה, שלא הייתה כל השבוע בבסיס בגלל שהיה לה ניתוח ואח"כ קיבלה גימלים להתאוששות, עד יום שני. ויש את נועה, מהמרפאה, שיש מצב למשהו, יש איזשהו קשר, איזשהו רצון, השאלה היא האם יתפתח. עולם המרפאה הוא עולם די ציני, ומצד שני יש את העולם שלי-די מנוגד. ואיכשהו רייצ'ל עלתה בכל הבלאגן, כי זאת רייצ'ל, אני מניח.

אתמול הייתה הנקודה והרגע הכי מעניינת/מעניין בשבוע. כמו שאמרתי, יום ראשון אני בתור לרופא עור, ככה שצריך שמישהו יתפוס את תפקידי לכמה זמן כא. מורים. מי שמעליי לא יכולה, והקודמת בתפקיד גם לא, על כן היינו צריכים למצוא מישהו אחר. מי שאחראית על העניין במקרה ישבה ליד המפקדת שלי, ושבאתי ואמרתי שהקודמת בתפקיד לא תוכל לעשות זאת- המפקדת שלי אמרה לי:"אתה צריך למצוא מישהו שיעשה את זה במקומך, זאת אחריות שלך. לתדרך מישהו שיעשה זאת במקרה הצורך".

הופתעתי. לרעה. שוב מרגיש שמפקירים אותי, שנותנים להתעסק עם הבעיות בעצמי, שלא נותנים את העזרה שאני צריך. כל הסצינה הזאת קרתה באמצע ערב שירה בציבור, אחרי זה כבר השירים לא עשו לי את זה. אחרי כמה דקות יצאתי מהכיתה, בכעס, רציתי שהמפקדת שלי, שרי, תראה את זה. דווקא מאז הכמעט סירוב פקודה השתפרו היחסים בינינו, יש לנו דיבור, ועכשיו היא הכעיסה אותי. לא הלכתי רחוק. היא התקשרה, לא הייתי מסוגל לענות, לא רציתי להוציא את כל הכעס שלי, כמו שהרגשתי שיקרה אם אני אענה. עברתי ליד הכיתה, שתראה, ואז עברתי שוב, ואחרי שהיא התקשרה 4 פעמים ואני לא עניתי, היא יצאה, התחלתי למהר לכיוון המגורים. לא הצלחתי להתחמק, לא ממש רציתי, אבל לא הייתי מסוגל לעבור מולה.

"יוני,יוני!"

עצרתי, הסתובבתי, התחלתי ללכת, תוך כדי היא אמרה:"עצור", התיישבתי על קצה המדרכה, לא התכוונתי לברוח לאנשהו.

"למה לא ענית? זה לא פיתרון"

"כעסתי, לא רציתי שזה יצא ככה"

דיברנו על הדברים, אמרתי לה שלא ידעתי שאני אמור לתדרך מישהו במקומי אם אני לא יכול באותו יום, כי עד עכשיו לא היה מצב כזה, לא הגדירו שום דבר לגבי מצב כזה, ושלא שיש לי בעיה לעשות את זה, הבעיה היחידה שלי היא הדרך שזה בוצע, שאני מרגיש שמטילים עליי הכל כאילו עשיתי משהו רע, כאילו לא עשיתי את התפקיד שלי כמו שצריך, מרגיש שמשאירים אותי לבד, שמפקירים אותי. בסופו של דבר היא הבינה למה התכוונתי.

אח"כ קצת הסתובבתי לבד, להירגע. ואז הגעתי לחדר, קראתי קצת עיתון, והלכתי לישון.

לישון היה סיפור. ישנתי, הרבה דברים הגיעו אליי בעניין האהבה. אולגה, נועה, יוליה..בעיקר בין נועה ליוליה, כי הייתי הרבה בחברת נועה באותו שבוע, ואולגה זה אולגה, ויוליה...לא יודע. אני מרגיש שוב באמצע, שוב תלוי מעל, לא יודע מה לעשות בדיוק. נועה היא סוג של פייבוריטית כרגע. שוב מרגיש באמצע, מרגיש קצת קרוע. רוצה לאהוב. חבל על אולגה, נועה אופציה טובה-אולי יוליה תוביל לידידות טובה, כי שנינו אנשי שיחה. נועה..יותר בעניין פעולה. נראה. נועה היא מגניבה. יוליה היא יותר מגניבה חברתית, יותר שתקנית גם לפעמים, בלי מצבים מפדחים. נועה היא שקטה טבעית.

יאללה, דילמה. באמצע. נראה. יהיה טוב.

להת'

יוני.

0:22

עריכה:

עם המצב הרגשי-אני מקווה שמחר או, לחלופין, בסופו של דבר, אוכל להתמודד טוב יותר, או יותר נכון, אהיה חזק יותר, קצת יותר טכני אבל רגשי בסיסי, ששיחות עם חוסר הסכמה בסיס לא יערערו את הבסיס הרגשי, שהוא יתחזק, ושאדע להתחזק ולעשות לעצמי טוב, לעשות את הדבר הנכון ובסופו של דבר להחליט את הדבר הנכון. וכל זה לצלילי השיר "אני מאבד אותך", באמונה שלא אאבד אם אמשיך בדרכי-רק להתחזק. כשהשיר הזה נגמר מגיע
לחבק אותך" של סינרגיה, שמזכיר לי את הספק חלום ספק הרגשה לילית אחרי המון רגש שגרם לי לרצות פשוט להסתכל לנועה בעיניים ולחבק ולנשק אותה. לא צירוף מקרים, שני השירים, הרגשה והכל. רק להתחזק, להחליט נכון כל רגע ורגע.

לילה טוב(=

יוני.