הרגש פועם וזורם וממשיך בזרימה. בא בכל הצורות ובכל הדרכים בזמנים שכאלו, אותה נשימה ואותה תפילה שביקשת ליותר, לעוד קצת, למשהו שאתה צריך כדי לעבור את החיים, שהוא משהו טוב שהיה לך ויעשה את החיים מושלמים. לא מסוג הדברים שאתה מבקש ובעצם אינך צריך, ואולי מזיקים לך.

קצת צוחק, קצת בורח, וזה עושה לך טוב, בעצם. ואז אתה מוכן, עוזר, מדבר, נכנס לזה, מתרגש, מוכן, מנחם, אוהב. דורש יותר, בשבילך בעיקר, ולפי תגובת הצד השני אתה יודע שזה היה צריך לקרות והיא מוכנה. העיקר להמשיך בדפוס.

אבל לא להלחיץ. לחכות למוכנות מלאה שלך. היא המון זמן על ניוטרל, היא מוכנה, אתה צריך זמן, פחות לחץ. רוצה להיכנס לזה באמת, רוצה לדעת. זו הטכניות שביקשת, רק צריך עוד מוכנות.

לאט לאט. תן לרגש לפעום, לזרום, לעשות את מה שהוא צריך לעשות כדי שתמשיך הלאה. הגישה נכונה, לא להיסחף, הרגש צריך את המקום המלא שלו, אחרת לא תתקיים, דרישה היא לא מה שאתה צריך, דרישה זה מה שאתה צריך לעשות לגבי אחרים, זה הכל. וזה שדרשת ממנה זה צעד מצויין, ותורם גם להתקרבות ביניכם, במיוחד בתקופה האחרונה שהתקרבתם קצת.

אתה יודע לדרוש, ידעת לדרוש, רק הרגש מוכן.

לצד הטראומה, רגש הוא עניין קשה ומורכב, לאט לאט, בעדינות. העיקר להתנחם, גם עם ע"י שירים על תקוות וחלומות או כל דבר. העיקר להתנחם ולהרגיש טוב. באמת. זה הפיתרון לכאב והרגש הרוקד, מתפתל שלא נפסק. זהו. אתה תצליח לעשות הכל.