חזרתי הביתה. הרגשה טובה אחרי ששמעתי את הדיסק של מיקה (mika).  מדבר עם ההורים, יורד ממדים, שם את הכביסה במקומה, מדבר עם סהר, לא רוצה לצאת, עולה למחשב ואז ממשיך לטלוויזיה.

טקס עמ"י. היה מצויין, מעניין. זוכים טובים, הופעות טובות, היה נחמד, פשוט, לא מתייפף, גורי אלפי היה אחלה, מאוד ציני, היו בדיחות טובות.

גורי אלפי היה מאוד ציני, מאוד ירד. לדעתי היה יותר מאיך שרצו שיתנהג, אלא גם קצת הכניס מעצמו, מאיך שהוא חושב וכישרון המשחק שלו.

אבל אנשים רציניים יודעים רצינות, ויודעים גם איך להתייחס לזה כבדיחה, לצחוק על זה אך להבין את הרצינות שבעניין. היה טקס רציני, טוב, ששילב את היופי במוזיקה, בחיים. כשמירי מסיקה עלתה ואמרה תודות לאחר שזכתה בזמרת השנה, מאוד התרגשה, הייתה מאוד רגשית וגם באמצע התודות וההתרגשות והמילים היפות שהיא אמרה היא גם נתנה צעקה קלה:"די עם הציניות עכשיו!". כל הכבוד לה. בחורה מצויינת. כמו שצריך.

אני. אני הבנתי משהו לגבי ציניות בזמן האחרון. יש צד מאוד טוב ובריא לציניות-לדעת לצחוק קצת, להכניס איזו הערה קטנה, אבל גם בזה, כמו בכל דבר, צריך גבול ופורפורציות. גיליתי את הצד הטוב של הציניות, גם להתייחס ברצינות וגם להיות ציני קצת, בשביל הכיף, ההבנה ושיתוף הפעולה. בעצם, כרגיל, כמו בכל דבר.

לא זוכר בדיוק באיזה הקשר עומר אמר לי פעמיים את המשפט ההוא, שהיה בסגנון:"אתה ציני מאוד". מצחיק, כי אני ממש לא ציני יחסית אליו, אך בהחלט משתמש בזה קצת יותר. רק לשמור.

שילוב. מעגל. מכלול. חשבתי על רעיון, שם לשיר, לספר, לרעיון, למחקר, לתיאוריה. מכלול זוגי. גם החופש של הרגש, של ההתמודדות עם הדברים(צד הציניות), וגם הרצינות-פסיכולוגיה, חופש, רעיון נעלה, רצון, הושטת יד, רחמים, עזרה, סבלנות.

הכל, לאט לאט.

קצת כואב לחשוב על נעה, לא בדיוק, אני מרגיש טוב עכשיו, אבל קצת מבולבל אם יש רגש או  שזה פשוט ידידות. נראה. בואו נתמודד, נגיד את מה שיש, כי לגבי כל השאר-אני מבולבל.

אז נעשה.

להת'