פגישה טובה עם ג'אנה. הייתה לנו שיחה טובה על חיים ומוות שהזכירה לי ממשית את מה שהיה פעם. את היכולת להתנתק מעצמך תוך כדי שאתה עדיין מחובר. לדעת להתנקות ולהיות פה. משהו שהמון זמן לא יכולתי לעשות, לא באמת. נתן לי כוח, המון כוח.

קצת כאב, אמא. האמת היא שמצד אחד טוב לי אבל מצד שני עושה לי רע, רע שאני לא מסוגל להתמודד עדיין. אבל אני רוצה בטובתך, את זאת שאוחזת בכבלים ולא מסוגלת להתנתק, אני לא טועה. אל תמהרי לחשוב עליי דברים, אל תמהרי לחשוב שאני כמו אבא, אל תחרצי את דיני כי ככה אולי באמת תחרצי אותו, לתמיד. ואם אני אהיה כמו אבא, במידה מסויימת תעדיפי את זה ככה. אני יכול להשתפר.

אני יודע יותר ממה שאת נותנת לי קרדיט. תהיי פתוחה ובטווח הארוך יוכלו להיות לך חיים הרבה יותר טובים.

אני? להתמודד, לאט לאט. לזכור את הישן ולא לשכוח את החדש..לא לתת לזה להשתלט עליי, לרעיון החדש-ישן, להישאר בפורפורציות אבל לדעת שזוהי חשיבות גדולה, שזוהי גאולה. אני כאן..ואני יכול. קצת כאב. מה איכפת לך? שיהיו דברים שאתה לא יודע, בסופו של דבר אתה תדע אותם, אתה יודע את זה. תת מודע זה דבר בריא. היה פתוח, היה מציאותי.

היה אני. (=