עוד שבוע בבסיס. מבחינת המורים היה שבוע יותר רגוע, פחות לחוץ, פחות טיפול בהם וביחד עם זאת פחות דרישה. לא היה קרייסיס השבוע, והתאים לי. בראשון בערב אחת העדשות של המשקפיים שלי נפלו, לכן ביום שני יצאתי לכמה שעות מהבסיס לתקן את זה. בדיעבד עזר לי להיות רגוע יותר. היה שבוע טוב, הרבה יותר רגוע, הרבה יותר משתפר בתוך עצמי.

יש לי איזה קטע חדש עם מישהי. בהתחלה הרגשתי שאני קצת משלה אותה, כי יש לי המון אפשרויות ועוד אפשרות חדשה אני לא צריך, והרגשתי שמה שאני צריך ממנה זו תמיכה והיא חושבת שזה יותר מזה, מאיך שהיא מתנהגת. המסקנה המתבקשת היא לבדוק מה עושים עם האפשרויות האחרות-להתנתק מהאמונה הלא נכונה שהן פשוט ייעלמו, מה שלא אמור לקרות גם לפי האמונה שלי, אבל אני בהחלט מרגיש שהן יותר חלשות. השאלה היא האם זה יחזור בבומנרג. ? רייצ'ל ונועה? לא יודע, לא בטוח.

זה התחיל בזה שהיא מזכירה לי מישהי מהסגל שלי(בדיוק כמו שהתחיל הסיפור עם רייצ'ל), נמשך במגע ותמיכה, ישיבה ביחד, דיבורים והצקות קצת ילדותיות וכיפיות של אהבה.

אז נראה..עכשיו זה נראה יותר טוב ואולי יהיה. למרות שמוזר לי קצת הביחד. עכשיו היא יוצאת לשבוע רגילה והאמת שאני אתגעגע. נראה. יהיה טוב.

רגע אחד של מגע, אחיזת ידיים קלה, אולי לא בכוונה אבל הייתה, אבל קיימת. יש קשר, יש מבטים, הזדקקות, ואולי מתפתח גם רצון, משהו אחר..אולי אהבה.

רגע אחד, רגע אחד וכל הרגעים כולם. הסוד חבוי בתוך המיסתורין, גם עם התפקיד. רגע אחד של רוגע שהיה כל השבוע. רגע אחד וכל הרגעים כולם.

ציטוטים מהשבוע:

חבר מהחדר(תוך כדי שהוא מלטף לי את הגב):"יוני, תשיג לנו איזה משהו מהמורים, אנחנו מתים מרעב".

אני:"טוב טוב, בסדר, אני אביא"

חבר מהחדר:"כן, תביא, אנחנו ממש צריכים"

אני:"בסדר".

חבר מהחדר:"אז תשמור על קשר"

אני:"קודם כל תיפרד מחברה שלך, אח"כ נדבר!"

חבר מהחדר:"חס וחלילה, חס וחלילה!"

חבר שלי עשה תורנות שירותים, ושיצאתי בדיוק הוא ניקה את המסדרון אז הוא ניקה בטעות את הנעל שלי עם המגב, קצת.

אני:"תנקה, תנקה"(בצחוק)

הוא:*גיחוך*, "כן, כן, בטח"

אני:"יא צעיר מת, תנקה!"(מושגים שבדרך כלל אני לא משתמש, ברור שזאת הייתה הלצה)

הוא:"יענקלה, צחוקים..."

(=

יומטוב(=