החזון הוא חיוך חום(הצבע והתמיכה)

קרוע בין ההתפשרות הטובה להתחזקות. רוצה להיות חזק, להיות מסוגל, להצליח ליישם את השאיפות שלי משכבר הימים, מצד שני יודע שיש את החוזק באמצע, שהוא לא עד הסוף, אבל יכול להספיק ברגע המכריע. למה לא להתפשר בו?

למה לא,באמת? בגלל שברגע מכריע אחר אולי ניפול. ואז נדע מה לא טוב.

ואולי אז זה יהיה סוף חיינו, שיהיו לנו קצת מאפייני נעורים טיפשיים וכששנמות נדע איך, נהיה פתוחים להתחיל מחדש בחיים הבאים.

אולי..רוצה אושר מתון. לא התפרצויות. ידיעת המציאות, קבלתה, וידיעה לפעול גם בלי חיוך וברצינות. זה קיים אצלי, הדבר המפריע הוא חולשה.

אתמול התגעגעתי לאהבה ראשונה. היום הרגשתי אהבה חזקה, ורציתי שימשיך. ואת השאיפות האחרות? האמת? הבאת התהליך אל האושר אצל האחרים? הדיבור אליהם וההכנסה לפורפורציות? מציאת התקווה אצלהם? להיזכר..בטכני ובנפשי..

לדעת לדבר. אני מסוגל.

אני אעשה את זה. לשמור על ההרגשה החומה. על האושר הטמון בה, לעתיד. ליישם את זה ולהמשיך הלאה, למצוא את המקום באמצע, האיזון. לדעת להיות האמת בתוך כל הטירוף.

אני נוסע על מנת לחזור לתוכי ואליכם. אני חוזר על מנת לנסוע בתוכי ואצלכם.

אני עושה זאת כדי שתוכלו להסתדר בלעדיי. אני עושה כדי שאני אוכל להסתדר בלעדיי, בדרך המסויימת. המבין יבין. הלא מבין-ישאל ויקבל תשובה.