אבריל לאבין הוציאה סינגל חדש, והקליפ מעולה. רבים האנשים שיגידו שאבריל לאבין היא פרחה אמריקאית ממוצעת, טינייג'רית טיפשה, בלונדה צבועה וחסרת ייחוד. אך אני בטוח ששהפך הוא הנכון. הקשיבו לשיריה באמת, למילים, ואולי גם תוכלו להבין.
אז למה חיצונית זה נראה ככה? אבריל משחקת דמות כדי להעביר מסר-איזה מסר? שגם לפקאצה הכי טיפשה ביקום יש סיבה שהיא פקאצה-זה מה שהיא מכירה, זה מה שהיא מסוגלת, זה מה שנוח לה. היא לא שונה מכל אחד מאיתנו בקטע הזה.
אבריל לאבין היא בחורה חכמה. בחורה מדהימה, מתוקה. אפשר לראות את זה עליה אם תחפשו, וגם קצת אני רוצה לראות. אבל באמת שהיא כזאתי. הנה קישור לקליפ:
http://www.youtube.com/watch?v=lNTrIQiaUgo&NR=1
נישאר בעניין המוזיקה אך בצורה קצת אחרת, כששמעתי את הדיסק של בקסטריט בויז כתבתי שיר למדינה, שמתוכנן להיות שיר ראפ נחמד עם פזמון פופ-דאנס-סול. והנה השיר:
שיר למדינה
אחרי 60 שנה
מה עברנו, מה שרנו
לאן מועדות פנינו
מה אנחנו רוצים
לאן אנחנו הולכים
לאיפה מכאן אנחנו ממשיכים?
יש המון שאלות והמון אנשים
יש גם תשובות חבויות בדרכים
נצטרך לבחור דרך
כדי להשיג תשובה
לא בהכרח אותה אחת
לא בהכרח אותה צורה
צריכה להיות לנו הרגשה נקייה
לא נודעת, לא מקובעת
חופשייה
כי לזה נולדנו, את זה נרצה
נולדנו להיות חופשיים ולהתמסד.
פזמון:
אז בואו נעצום עיניים
נחזיק ידיים וניכנס לחלום
נזכיר להתחזק ולהחזיק את השלום
את השלום שלנו, השלום בתוכנו,
כי ככה נוכל רק לשיר את ההמנון
בואו ננסה לחשוב
להיפטר מאג'נדות חברתיות
שמקבעות אותנו, כולאות אותנו
ואת המפתח מסתירות
אולי זה נשמע לכם כמו
רעיון יפה ובלתי מושג
שמאלצי, קיצ'י, נהיה לא אפקטיבי
אך אם נוכל את ליבנו לפתוח
זה יכאב, יכול להרוס, אבל יכול אחר כך לפרוח
אם ננסה וננסה שוב, עם קיום הכוח
כל עוד נפשנו בנו, האם אנחנו ננסה?
נשליך את עצמנו אל גלי הייסורים, האם נמצא מרפא?
נתחזק ונבין, נקשיב ונמתין
כי החיים הם בידינו, לא בידי האחרים
פזמון
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: