אין מה לעשות, אני כרגע אוהב את הכאב וקשה לי להשתחרר מזה. איך באמת מתגברים על אותה טראומה? יד ימין, שהיא מחזיקה את הלב, כואבת. רוצה לאהוב ויודע שזה יכול להיות עוד מישהי חוץ ממנה. זה יכול להיות רציני...

כל נקודה, כל סימן, כל רגע חשוב-הכי חשוב בעולם. 

אני אהיה בסדר..רק להמשיך..להתמודד...

כמו זריחה ביום וקול בוקע מהמזרח, קול קדוש של השופר היהודי, הנצחי והאוניברסלי

כמו שקיעה בערב, קול יורד שאומר שהכל יהיה בסדר לגלים...

קול שופר..קול תרועת מלחמה, כל הקולות קדושים. אי שם, אנו יודעים את המשמעות, נמצאת, חבויה בתוכנו.  

הלוואי ואוכל לזכור את מה שאני שוכח. עליי לקחת את הדברים לעומקם ולא להתחיל לטפל בהם בצורה פשוטה-כשצריך. לדעת את ערכם.