היום השתחררתי. פיזית נפשית-וצה"לית. כן,זה קרה.

קצת עצבני בבוקר, אין רכבות, נעול על אוטובוס, מתברברים בת"א אך מגיעים בסופו של דבר, תהליך השחרור אורך רק שעה. יש לי תעודת מילואים. עושה מילואים רק במקרים דחופים. עולה על אוטובוס חזרה לת"א, עומס בתחנה בגלל החוסר ברכבות, התמודדות, האסימון התחיל באמת ליפול, אני לא בצה"ל יותר. בדרך חזרה בחורה נחמדה, קצת אלימות בגלל העומס על האוטובוסים, דיבור נחמד איתה, השחרור האמיתי מתחיל, יש בי את הכוח. בבית מעולה. צחוקים תוך כדי רצינות.

שיחה מעולה עם קרן, מפקדת הבסיס, על מה שהיה, מה שיהיה ומה שיכול להיות. מאוד הרגשתי שאני מסוגל לחתום קבע ומאוד הבנתי למה היא אומרת שאיני מתאים למערכת הצבאית. התדיינו על העניין ואמרתי שלדעתי אני כן מתאים, ואולי היא צודקת בזה שאני צריך להשתחרר. והנה, עשיתי את זה, הייתי צריך את זה. אבל אני עדיין מתאים, ואולי עוד אעשה את זה. הסכמנו על זה שזה לא יקרה כעת, אבל היא תעלה את זה ויזכרו את זה כאופציה. אני מסוגל להשלים עם העובדה, אמרתי את זה כבר בשיחה איתה, למרות הצורך הרגשי הרב.

אז זהו..היום השתחררתי. הם לא הביאו לי שוברי נסיעה חזרה, אבל רק מחוף הכרמל זה היה בעייתי, משום מה. תלוי בנהגים. דיברתי עם השלם שלנו, נסדר את זה.

ועכשיו..חיי החדשים מתחילים. היעדים הבאים: עבודה ובחורה. וגם שיפור בגרויות, פסיכומטרי ולימודים גבוהים. עוד נראה. עוד תראה עוד תראה כמה טוב יהיה.

(=