היא לא מוכנה לזה. היא לא הייתה בתוך זה, לא הייתה מודעת לגמרי.

הייתי מוכרח לראות קטע ביוטיוב על רוחות רפאים לפני ואני מתאר לעצמי שאני לא מתחרט, לא יכולתי אחרת. אבל זה עשה אותי רגיש.

לקח לי המון זמן, יחסית, לשכנע את עצמי, הרגשתי שאני מסוגל ועשיתי את זה. לא צריך בכלל לדבר על אהבה, אלא על לעזור לה.

אחרי מאמצים קשים וידיעה שזה לעולם לא יהיה קל, לחצתי על הכפתור. היא ענתה בלחישות, עניתי בחזרה, אחרי דקה היא עברה לקול רם.

"רגע..מי זה?"

"יוני".

"יוני *שם משפחה מסויים*?"

"לא. יוני ניר".

"איזה יוני?"

"יוני ניר. יוני שהשתחרר בחמישי האחרון".

"אה, יוני. חשבתי שזה יוני ידיד שלי. מה שלומך?"

*אנחה מלאת משמעות, עם המון רוח, לא אנחת עייפות. "טוב, מה איתך?"

נשימה עמוקה, שינוי טון לגמרי, הכל משתנה ברגע שהיא גילתה שזה אני.

"אני בסדר"(לא זכור אם זו המילה המדוייקת).

"תקשיב אני הולכת לעזור בכיבוי אורות, תדבר איתי מחר, אוקיי?"

"אוקיי. רק אני רוצה להגיד משהו אחד".

"אוקיי".

"בסדר?"

"דבר".

"האינטרס הכי חשוב לי שהוא יהיה לך הכי טוב בעולם".

"אוקיי..תודה"(נשמע חיוך קל בקולה)

"ביי"

"ביי".

כמו שאמרתי, עזבו אהבה, רק על לעזור לה וקודם להתמודד עם השיחה הזאת והכל בעצמי, ואח"כ לעזור לה כמה שאני יכול. עשיתי את זה, היה חשוב, מכאן והלאה נראה לאן נמשיך.  זה היה צעד חשוב.

מילות השיחה אינן מדוייקות, אך רוח השיחה מדוייקת.

להת'(=

פחות או יותר.