היום היה לי את ראיון העבודה הראשון שלי. היה טוב, טוב מאוד לדעתי, בראייה אובייקטיבית למצב שהייתי בו בזמן הראיון. הבאתי את עצמי, דיברתי ואמרתי מה מובן לי מאליו, הם לא הכירו אותי אישית, אבל הם עוד יכירו. עכשיו הם ידברו על זה, יחשבו על זה, ויש עוד דרך לעשות, עוד ראיון אצל מועצת הקיבוצים ואז נראה.

העבודה היא הדרכת כיתות ז'-י"ב בקיבוץ סאסא, חבר'ה נורמטיביים, אני ועוד מישהי, להעביר להם פעילות אחת או שתיים, אני לא בטוח, במהלך השבוע, ופעילות בערב שישי כל שבועיים. הם נמצאים בבית נעורים קיבוצי, יש שם כל מיני משחקים ופעילויות, אני מניח, וגם אפשר לעשות שיעורי בית. כמובן שכשאמרו שזו עבודה עם עוד מישהי, נדלקתי שאולי יקרה משהו עם ההיא. אבל זה לאחר כך.

אני רוצה אהבה. אני צריך אהבה, אני צריך מישהי ואז אני אהיה מושלם. באמת, מושלם באופן השקט והחזק, העוצמתי. לא ליפול, לא ליפול, להיות למעלה. לאהוב בריא, להיות בריא, להיות שם למעלה, ללכת בדרך שתוכננה לך. עשה את גורלך. כואב לי בקטע הזה. רוצה אהבה.

זוכר את האמת. יודע ליישם. לא להיכלא, לא ליפול.

לפעמים אנחנו מרגישים שבתוכנו, בנשמתנו, התגברנו על הדבר שהיה קשה, אך אולי יש דברים שהגוף לא שוכח בקלות, וצריך להתמודד עוד יותר. כי אני לא מאמין שאי אפשר להתמודד, פשוט צריך לשחרר את עצמנו דרך הירגעות, עצימת עיניים, נשימה עמוקה, ולשחרר את מה שכלוא בתוכנו, פיזית ונפשית, שגופנו לא יהיה מקובע, תפוס. לשחרר את הכאב..להשתגע, להתעצבן, לכאוב, לקלל, להרביץ, מה שצריך, כדי שייצא. אנחנו יכולים לעשות את זה במקום פרטי, אנחנו יכולים לעשות זאת איפה שאנחנו צריכים. אנחנו יכולים להיות מפותחים מנטלית ומפותחים פיזית. שחרר את גופך, אני אומר לעצמי. אשחרר את גופי, ואת נפשי, נשמתי, אם יהיה צורך שוב, כי היא כבר משוחררת.

שחרר את גופך ואת נשמתך. עשה מה שצריך לעשות. חיה את החיים בכיף, יש את הצחוק שהוא מקל ולא מזיק, ויש את האהבה האדומה מדהימה ולא כבדה. הכל תלוי בשחרורך.

האם אתה מוכן לזה? האם אתה מוכן לאהבה? האם סיימת? ואם לא, אך תסיים ותהנה? איך שעשית עד עכשיו. אבל האם נוכל להיגאל בשקט? האם אנחנו מוכנים לסוף הכאב ותחילת חיינו? סוף תחילת חיינו, תחילת סוף חיינו. חיינו אף פעם לא נעצרו ולא נגמרו, אבל השתנו ועכשיו הם ממשיכים. גאל את עצמך בשקט, אהוב, חיה, תן, דע, דבר, תבוא לקראת, תזכור. בלי כאב. תתאפק, תדע, די, מספיק, בלי כאב. אוף. זיכרון כואב. אל תשתוק, תוציא, ותדע, כי למדת משהו היום, קיבלת מחדש. אבל זה נעשה בטבעיות, בזרימה, כמו מים, כאילו לא הרגשת. ואתה יודע..ואמא יודעת, ואבא יודע. ואתה יודע, והיא יודעת ותדע. דע שאתה יכול בלי להשתגע. תשחרר, תן להם להכיר את עצמך. אתה מוכן לזה. עוד כמה רגעים, עוד כמה ימים, אתה תהיה שם, אתה תהיה פה. הנה אני בא.

האם אני מוכן לזה? אני מוכן לזה. לאט לאט. רק עוד צעד אחד, רק עוד כמה ימים. תזכור, תזכור, תזכור, אל תשכח. אתה יודע כבר. אל תשכח.