RSS: לקטעים
לתגובות
<<
דצמבר 2006
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 | | | | | | |
הבלוג חבר בטבעות: | 12/2006
 על ימי מעבר ונסיגה
עכשיו אני כבר צריך לקוות שאלו ימי מעבר. ימי מעבר אל השינוי הקטן והמשמעותי(מה שהופך אותו לגדול, בעצם) מהחוסר שהיה. יום אחד הייתה נסיגה. ואיכשהו היא קרתה לכולנו. לכל מי שהיה בבית הזה. ואיכשהו במקום הבנה אחד של השני הגיע חוסר תיאום, התעצבנות ודיונים שהפכו לוויכוחים, ולא, אני לא מדבר עליי.
איך העובדה שהיית עייף וכאב לך הראש יכולה להפוך אותך לחלש ולא אמין רק בגלל שהלכת לישון מוקדם. כאילו סימן מהתקופה ההיא אומר הכל, אבל היו סימנים דומים גם לפני ולא התייחסתם ככה.איך כל מה שאתה מרגיש שנבנה מתמוטט. מה קרה?
נסיגה.
והיה טוב, היה מצויין, אז למה? קצת לחץ השפיעה עלייך רבות.
והוא הגיע עם נקודת ההשקפה שלו. סלח לי, צא מהבועה שלך.
היו כמה שעות שפשוט תליתי את עצמי על ההרגשה ההיא שכתבתי את הקטע, שזה נתן לי את ההרגשה שאני משתנה, נפתח, משנה בתוכי, חוזר לעצמי, ולפעמים אני פשוט קם ומרגיש שזה כבר לא מרגש, ואולי כבר לא מעשי. אבל אני רוצה את זה, שוב, וגם את זה. את כל העוגה, ואני לא מתכוון לוותר.
לא רוצה נסיגה. לא רוצה להתעכב, לא רוצה לחכות. כבר הייתי שם, אהיה שם שוב. איך זה יהיה טוב, אני מקווה שכן, נראה. רוצה לאהוב את החיים שוב, בדרך הייחודית. פתאום זה נראה לי לא אפשרי, בכלל.
לעצום עיניים, להירגע. איכשהו איבדתי, איכשהו צריך למצוא שוב. שונא את זה. די, איבדתי מספיק, חזרתי מספיק. אבל זה המצב. אם אתה רוצה להיות, לחיות, להנות-אז מכאן תצא. לפעמים זה פשוט נראה לי מיותר.
דווקא שחזרתי אתמול הייתי מעודד, היום בבית ספר קצת החזיר אותי לעצמי, לשליטה, והייתי עייף וכאב הראש, והייתי די בטוח שכשאני אתעורר המצב יהיה מצויין. גם היו לי חלומות טובים. לא זוכר מה בדיוק, אבל הם היו טובים.
וכשהתעוררתי זה לא היה כך. אולי בגלל אותה התעוררות באמצע הלילה ושאמא שלי אמרה: יפתח אמר שהלכת לישון כברב-7. היא אמרה את זה כאילו זה הדבר הכי רע בעולם. אולי די? אולי תצאו מזה? אם התעצבנת על משהו, אוקי, כועסת, יכול להבין, אבל חלאס, תפרידי,צאי מזה. די, חשבתי שקצת למדת, קצת התבגרת. קצת היית בלחץ, אפשר להבין, אבל תשימי לב לעצמך.
אז..איך מגיעים לזה עכשיו? אם הרגשתי ורציתי, אני ארגיש וארצה, שוב. כל פעם מחדש. למצוא את עצמי מחדש, להיות מי שאני רוצה מחדש. לפעמים זה נראה לי קשה להאמין, קשה ליצור, בגלל המיאוס, אבל זה יכול לקרות, זה יכול לקרות...
| |
 על מנוחה ושינויים
על מנוחה ושינויים.
...לפני כמה חודשים עשיתי איזשהו שינוי בפאזה אחרת. פאזה אחרת, סולם אחר, רמה אחרת. לא מעל או מתחת, אלא אי שם, באמצע, בין הכיסאות. כמו שאומרים שמשהו נפל בין הכיסאות, שם הייתי גם אני יכול ליפול, אבל רציתי לקום, אז התחלתי. מבחינה יחסית הייתי למטה, במקום יותר נמוך ממה שהייתי בו בעבר, אך מצד שני יכול להיות מקום מצויין אם הינך אוהב לצחוק. אבל לא הצחוק הוא התרופה האולטימטיבית, התרופה שלוקחת אותי לאן שאני באמת רוצה להיות. אולי עצם ההגדרה של המקום הזה בתת המודע שלי היא מה שגורמת לזה להיות כ"כ קשה בשבילי לקום עד הסוף. למען האמת, אף פעם לא הייתי למעלה לגמרי, הרגשתי ככה, ידעתי איך זה צריך להיות, אבל או שלא הייתי כולי בתוך זה או שזה לא נמשך לאורך זמן, ובעצם צריך לקרות עוד איזה שינוי, סוג של ירידה לקרקע אך עדיין תעופה. במקרה כזה, הדברים הקטנים הם אלו שיכולים להפיל אותך. דברים שפעם היית יכול לעבור אותם בקלות והפעם הם יותר קשים. ההתמודדות היא לחיות באיזו אשליה קטנה כדי לעבור את היום, אפילו רק להגיד אותם אבל לא באמת להתכוון, ולהצליח באמת להתמודד עם אמרות האמת. הנוחיות שבזה אך בסופו של דבר החוסר מסוגלות שאתה מרגיש. מדהים, יכול להיות שכל זה רק מתרחש בראש, ולא ברגש, או שזה התרחש ברגש לפני, ועכשיו בעיקר הראש פועל כי לרגש קצת נמאס. אסור לרגש להימאס, צריך לטפל בו ולהחזיר אותו. אז אתה רואה שאתה לא מצליח להתגבר, להשתחרר כמו שיכולת בעבר. לוקח נשימה אך לא נרגע. לא מצליח לייצב את עצמך לגמרי. אז אולי השינוי שנעשה היה יותר בראש מאשר ברגש, כי נכון לעכשיו, לא כולך בתוך זה. אתה עושה ועושה, ונהנה, אבל תפסת את עצמך ברגעים שהרגשת שמשהו חסר, לא? בעיקר בתחום ההוא, נכון? בשנייה שוב מופיע הרוגע וקו המחשבה במוחי שמה שיהיה יהיה, שאם יקרה איתה משהו אז יקרה, זה תלוי בך ובה, ואתה לא לחוץ מהעניין הזה. לא, ולא היית לחוץ כ"כ, אבל אולי, איכשהו, אתה דווקא כן כל כך רוצה שאתה פשוט מניח את זה בצד כי זה יפריע לתפקודך? איכשהו כן נהיית מנותק מהרגש אליה? ממנה? שניכם כבר מנותקים. היא? היא תמיד ידעה לנתק את עצמה, ובכלל, איננו יודעים מה היא מרגישה, מבחינה חיצונית קורה משהו, כן, וכנראה גם סיבתה היא חוסר מסוגלות. אולי משהו אחר, אך לפי המראה זה נראה שהעניין הזה משחק תפקיד בשבילה. היא בקרוב עוזבת את הבסיס אז התכוונתי לדבר איתה.
כשיצאתי לרגילה הרגשתי שאני לא צריך מנוחה. דווקא להמשיך להיות שם, בבסיס, אולי באיזשהו מקום ידעתי, על סמך הרגעים הקטנים של החוסר, שאני צריך שחרור, משהו אחר, ובאותו זמן ידעתי שאם אני אשחרר את עצמי אז דברים יהיו אחרת, אחרי ההרגל לשגרה של השבועות האחרונים, להשתחרר מזה יהיה אחרת, שבאותה שגרה הרגשתי טוב, אבל גם הרגשתי גם בחוסר לפעמים. וזה בדיוק העניין, כן להגיע למקום שאתה אומר לעצמך: טוב, זה המצב, בוא נתקדם מפה, אבל לא להתבסס על אותו מצב, על הדברים האלו, אלא להשתחרר שוב, מחדש, ובאמת להשתחרר, ולא להרגיש שאתה נוזל מהצדדים, אלא יציב, ידוע מה לעשות, לא לחוץ, ומרגיש אתה, מרגיש שלם, מרגיש שאתה לא נתון לאיזושהי שגרה מסויימת, אלא מסוגל לשנות פנים לגמרי כשאתה רוצה. כן, שמת את העניין איתה בצד, ראית שכרגע זה לא בר פיתרון, וזה היה חכם לתפקודך, אך מה הלאה? זאת הפאזה. לדעת שלא הולך לך, ולתת לדברים להתגלגל, להתבהר, אבל הם לא מתבהרים, סימן שעלייך לקחת צעד למען ההתבהרות. עכשיו נכנס העניין הרגשי. הרגש התחיל את החוסר מסוגלות לכן רק טיפול בו יכול לסיים. אל תתפתה לאהוב באמת ולחזור להיות בעל תשוקה לעניין, כמו שהרגשת שחסר לך בשבועות האחרונים, אלא למה שאתה באמת רוצה להרגיש, לאהבה, כן, אהבה טובה, אבל לא רק היא. כלומר, לא לאהבה תזזיתית, אלא לאהבה רגועה, רוגע, לא ריצה, לא מהירות, רוגע. שהכל יהיה טוב, במקומו, נוח, שליו, שתוכל לצאת לכל מקום ולחזור תמיד, שהמנוחה תפתח את עצמך, תשחרר אותך, ולא תקהה את חושייך. לדעת לשחק עם הפאזות. לדעת מתי אתה צריך ככה ומתי אתה צריך אחרת. לנשום עמוק ולהשתנות. להגיע למצב שגם שיש לך מנוחה ואתה לא מרגיש שאתה צריך אותה, לדעת איך להשתמש בה. אתה עושה זאת כל פעם מחדש.
סינרגיה- חום יולי-אוגוסט
חום יולי אוגוסט אז היה כבד מאוד, שעת צהריים, הפלוגה הלכה בואדי. תרשום בספר דף, מדובר במלחמות, תרשום פצועים שרועדים, וזה נורמלי.
הנעורים יפים, הקיץ אין סופי. ועקנין הגיע לפלוגה, אלוף קריית גת, שרף צריפים, ברח לבית גוברין, המשטרה בעקבותיו רק פה נרגע קצת.
חום יולי אוגוסט אז, איצטרובל אחד נושר מסוק נוחת, אני שוכב לבד בשטח. כשהמסוק נעלם, אני פתאום רעב, מת לאכול אותך בבסיס האם לנצח.
אני חוזר עם פס אלייך לביתך, סוגר ת'חדר, גם אלוקים לא יכנס פה. פתאום אביך נכנס, נראה כמו בוכה, בתעלה פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס ב"טמפו".
את מה שאני זוכר מזה אני רושם, מרחפים באלונקות שניים בלי שם, בזמן האחרון אצלי תמונות חוזרות משם, בזכרון המעומעם שלי היום, מסך כבד של מלחמות והזיות.
חום יולי אוגוסט אז, איצטרובל אחד נושר מסוק נוחת, אני שוכב לבד בשטח. כשהמסוק נעלם, אני פתאום רעב, מת לאכול אותך בבסיס האם לנצח.
אני חוזר עם פס אלייך לביתך, סוגר ת'חדר, גם אלוקים לא יכנס פה. פתאום אביך נכנס, נראה כמו בוכה, בתעלה פלוגה שלמה חטפה אש נ"ס ב"טמפו".
את מה שאני זוכר מזה אני רושם, תופס מונית חיפנית, קופץ לדיסקוטק. זונות על הגדר אצלי בגוף רק שד בוער, הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב. תרשום תרשום, רושם רושם.
את מה שאני זוכר מזה אני רושם, תופס מונית חיפנית, קופץ לדיסקוטק. זונות על הגדר אצלי בגוף רק שד בוער, הולך לרקוד עם חיילים מתים בלב. תרשום תרשום, רושם רושם. תרשום תרשום, רושם רושם.
נכון כל כך שזה מדהים.
מדהים כל כך שזה נכון.
| |
 The Otherside-הצד האחר
הממ.
פעם חיי היו בסולם אחר. בנויים בצורה אחרת אך מורכבים מאותם הדברים, אותן ההגדרות. מדובר על סולם אחרברמת הרגש. הידע שם, האמת שם כמו תמיד, אבל הרגש בא מכיוון שונה. הרגש בא מהכיוון שיש סיבה לחוסר חופשיות, לחוסר היכולת, מהכיוון הזה. אז בעצם, האם יש חוסר? במידה מסויימת זה מרגיש ככה, שחסר קצת להט, התלהבות, תשוקה, אהבה, ומצד שני יש את הרגש הזה בכמויות, הוא מופיע, הוא בעצם תמיד שם, ככה זה מרגיש, ובכל זאת חסר, אולי. אולי זאת הכניעה? הוויתור? שמרגישים שאי אפשר יותר מדי? שהולך לי טוב בתחום אחד אך בתחום אחר יש חשכה?
הסולם האחר, הצד האחר שאני מדבר עליו הוא הרגשת החופש. אותה הרגשה שאתה יכול לעשות הכל. עניין של שגרת חיים, נדמה לי שחסר לי קצת מזה. אולי התרגלתי לחופש, התרגלתי לתחושת הנוחיות של שלמות עצמית ושלווה, אני קורא לזה במילים אחרות תסביך הנחלאווים, התיאוריה מבוססת על השיר "שלווה" של להקת הנח"ל. בעצם, השכיבה, העייפות, העצלות המלווה בשלווה, סוג של שיגרה רגילה ונעימה, אך שמשהו חסר בה. אני עכשיו ברגילה, ואני לא מרגיש שאני צריך חופשה כרגע, אבל אולי, מצד שני,אולי אני דווקא כן זקוק לרגילה, ולהתחלה מחדש כלשהי, שמשהו רענן, מלהיב ובעל תשוקה וכיף, וחיים, יחזור. אולי.
אז זה בינתיים. נראה. השבוע כנראה אלך למפגש ישרא,לא נראה לי שאני אהיה שם הרבה, רק כדי לפגוש את ג'אנה. סהר לא תגיע. יש באותו יום בת"א דיונים בנושא הארי פוטר, אז אולי אקפוץ לשם. חוצמזה, יש תכנונים גם לבלות עם אילן, גם הוא בחופש, ללכת לבנק להצהיר על העובדה שקרובי משפחתי יכולים להפקיד כסף לקופת הגמל שלי באישורי, ולעבור לחשבון בוגר. בין השאר אולי אפגש עם חברים, נראה.
הבית ספר שלי מגיע לגדנ"ע בצלמון. יהיה סבבה.
לסיום, השיר. נראה.
על המחנה נדלק ירח על המאהל כוכב זורח והזמן כמו גומי מתמרח ליל שבת בלי טעם ובלי ריח והשקט את הלב קורע.
איזו מין שלוה ולא עושים שום דבר איזו מין שלוה ועוד שבוע עבר.
השבת בכלל אינה עוברת כבר קראנו את עיתון הערב שרנו כבר שירי מגל וחרב כבר תפרנו את החור בגרב ופתרנו תשבצים בלי הרף
איזו מין שלוה ולא עושים שום דבר...
אף מכתב ממך עוד לא הגיע עוד מעט המפקד יופיע ויחזור ודאי שוב להבטיח בקרוב לרגילה אגיע שתקני שוב שניים ביציע.
איזו מין שלוה ולא עושים שום דבר...
| |
לדף הבא
דפים:
| |