לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"זוטונים!" צחק הפרש שניצב ליד אאומר. "זוטונים! אבל הלא זה עם פעוט קומה מן השירים העתיקים ומסיפורי הילדים שנתגלגלו אלינו מצפון. כלום באגדה אנו מהלכים, או על פני הארץ הירוקה לאורו של יום?" "יכול האדם להלך בשתיהן גם יחד," אמר אראגורן.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2006    >>
אבגדהוש
   1234
567891011
12131415161718
19202122232425
262728293031 

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
3/2006

ולפעמים


ולפעמים אין כוח. לפעמים רוצים שהכל יונח במקומו לבדו. לדברים לקרות מעצמם. כל כך נמאס, מייאש, וכבר לא בטוח מה רוצים, וכמה, ואיך, רק שיקרה טוב, שהבטחון יהיה מלא, שההרגשה תהיה מצויינת, שהכל יעמוד, שהכל יתקתק, שהכל יקרה ושזה יהיה טוב. להוציא כל ספק, להרגיש טוב בהכל, לתת להכל לקרות.

ומה זה בדיוק?

מה זה בדיוק?

נכתב על ידי , 31/3/2006 23:47  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הכאב שלא היה..הוא פה.


אז הכאב לא היה. לא היו פצעים. רק תסכול, כעס, והצורך להוציא את זה. לא היה בכי, לא היה כאב, לא היה עצב. היה פשוט סתם.

קראתי את הפוסט שהיא כתבה. את הרוב הבנתי, ולגבי כמה דבר אחד או שניים היה ספק קל.

התחלתי לכתוב תגובה. בהתחלה משהו מצחיק, אח"כ כל מה שרציתי לכתוב. כותב וכותב, למשך כמה דקות, לפתע קופצת הודעה:"חרגת ממספר התווים". מנסה למחוק, אך המחשב חוזר אחורה, למסך שהוא היה בו קודם. "לא נורא, נעשה את זה בבית", אני אומר לעצמי.

אבל משהו לא מרגיש טוב. משהו לא מרגיש נוח. עצב כלשהו, רוצה כבר להגיע הביתה, לכתוב לה את התגובה, לעזור לה. כ"כ רוצה לעזור לה להתגבר על הפצעים. פצעים שאולי העמקתי אותם, אולי החמרתי אותם.

אבל עדיין לא מבין את זה. רק רוצה שיעבור הזמן. והוא זוחל. משוטט בבית הספר, לא עושה כלום. קצת קראתי, וחוצמזה שומדבר.

מגיעה השעה 10:30. סופסוף. מגיע לתחנה המרכזית. שם מוזיקה. המוזיקה עוזרת לי לשרוד, להחזיק, לא לוותר, להבין.

ואז..אני מבין. הדמעות באות, מנסה לחסום אותן. לא כאן...לא כאן..כשיבוא האוטובוס.

מצליח איכשהו להתגבר בינתיים. 5 דק' לפני שמגיע האוטובוס אני יוצא החוצה כי הדלת לא פועלת. בסוף הסתבר שהיא כן פעלה.

האוטובוס מאחר. וגם שם, בחוץ, הדמעות באות, מישהי מסתכלת לשנייה, מבוגרת. בבקשה..אל תסתכלי.

והדמעות באות, שוב. יותר חזק. והחנק בגרון מורגש מאוד חזק.

משהו הרטיב לי את החולצה והמכנסיים. הן נרטבו מהמעיל. מסתכל שהבקבוק בתיק סגור טוב, הוא סגור. לונורא, מדי א' מתייבשים מהר.

מגיע האוטובוס. נכנס. שוב שוקע במוזיקה. ושוב בוכה. טועם את הדמעה המלוחה. כ"כ רוצה לעזור לה, כ"כ רוצה שהיא תתגבר על הפצעים, שאני אתגבר על הפצעים.

היא מסוגלת לכ"כ הרבה. מסוגלת להיות מאושרת. ואם אני הצלחתי להרוס קצת-אני אצליח לבנות.

 כ"כ רוצה שיהיה לה טוב. כ"כ רוצה שהיא תהיה מאושרת. מגיע לה טוב, כמו שמגיע לכל אחד בעולם. הגיע לה הרבה יותר טוב ממה שהיא קיבלה אז.

אני מצטער.

נכתב על ידי , 31/3/2006 13:17  
הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



שירים מדברים


כל שיר מדבר. כל שיר נוגע במשהו אצלי. טוב, רע, בריא, לא בריא, מצויין, נהדר, מאכזב, חלומי, הכל. רוצה להראות את כולם, אחד אחד, כדי שיבינו, שיזדהו. שיבינו שהשיר זה מה שאני אומר, מה שאני מאמין. הנה המילים של שלושה מהם.

 

כלא 6- לא יכול

 

לא יכול להוריד ממך את העיניים

מעינייך הנראות כתגליות

לא יכול להוריד ממך את העיניים

משפתייך המפיקת מרגליות

 

איך אני נזכר באותו רגע ראשון

שראיתי אותך כבר לא יכולתי לישון יוצר

איך אני נזכר במבט

כשנפלתי שבוי בעיניים שלך לאט

איך אני נזכר בדפיקות

של הלב שהלם כבר דקות ארוכות

ואיך אני לא אשכח

את החברות שאמרו לך

שימי לב איך הוא עושה לך עיניים

אני בשוק

איך אני נזכר בך עוברת ברחוב

עם ראש נקי והרגשה משוחררת

כמה טוב שבסוף את נתת לי סימן

שאמרת שיש סיכוי ושניתן לזה זמן

אני אמרתי איך שבא לי להביט בך

שתקתי

ואיך שבא לי להפשיט אותך

צחקתי

איך אני נזכר בכל פרט

עוד קצת

זו את וזה פשוט בלתי נשלט

 

לא יכול להוריד ממך את העיניים

מעינייך הנראות כתגליות

לא יכול להוריד ממך את העיניים

משפתייך המפיקות מרגליות

 

כל כך רוצה לבלות איתך הלילה

אקח אותך למקומות שלא ביקרת בהם עדיין

לקישוט אני אקטוף לך כוכבים וירח

רק אני ואת מול השקיעה

הגבול הוא בשמיים

לא מפסיק לחזר, לפזר מחמאות

למחזר קלישאות, שעות על שעות

מרגע לרגע רק יותר מתמגנט

מהיופי הכל כך שובה שלך מתהפנט

אז תני לי רק להיות אחד שיהיה שם

כשטוב כשרע כשחם או קר, כשקל או כשקשה שם

תתקרבי או תתרחקי או שתהיי סתם ברקע

לא מוריד ממך את העיניים לרגע

 

לא יכול להוריד ממך את העיניים

מעינייך הנראות כתגליות

לא יכול להוריד ממך את העיניים

משפתייך המפיקות מרגליות

 

Tupac- Changes

Come on come on I see no changes wake up in the morning and I ask myself is life worth living should I blast myself? I'm tired of bein' poor and even worse I'm black my stomach hurts so I'm lookin' for a purse to snatch Cops give a damn about a negro pull the trigger kill a nigga he's a hero Give crack to the kids who the hell cares one less ugly mouth on the welfare First ship 'em dope & let 'em deal the brothers give 'em guns step back watch 'em kill each other It's time to fight back that's what Huey said 2 shots in the dark now Huey's dead I got love for my brother but we can never go nowhere unless we share with each other We gotta start makin' changes learn to see me as a brother instead of 2 distant strangers and that's how it's supposed to be How can the Devil take a brother if he's close to me? I'd love to go back to when we played as kids but things changed, and that's the way it is

[Bridge w/ changing ad libs] Come on come on That's just the way it is Things'll never be the same That's just the way it is aww yeah [Repeat]

 

I see no changes all I see is racist faces misplaced hate makes disgrace to races We under I wonder what it takes to make this one better place, let's erase the wasted Take the evil out the people they'll be acting right 'cause both black and white is smokin' crack tonight and only time we chill is when we kill each other it takes skill to be real, time to heal each other And although it seems heaven sent We ain't ready, to see a black President, uhh It ain't a secret don't conceal the fact the penitentiary's packed, and it's filled with blacks But some things will never change try to show another way but you stayin' in the dope game Now tell me what's a mother to do bein' real don't appeal to the brother in you You gotta operate the easy way "I made a G today" But you made it in a sleazy way sellin' crack to the kid. " I gotta get paid," Well hey, well that's the way it is

[Bridge] [Talking:] We gotta make a change... It's time for us as a people to start makin' some changes. Let's change the way we eat, let's change the way we live and let's change the way we treat each other. You see the old way wasn't working so it's on us to do what we gotta do, to survive. And still I see no changes can't a brother get a little peace It's war on the streets & the war in the Middle East Instead of war on poverty they got a war on drugs so the police can bother me And I ain't never did a crime I ain't have to do But now I'm back with the blacks givin' it back to you Don't let 'em jack you up, back you up, crack you up and pimp slap you up You gotta learn to hold ya own they get jealous when they see ya with ya mobile phone But tell the cops they can't touch this I don't trust this when they try to rush I bust this That's the sound of my tool you say it ain't cool my mama didn't raise no fool And as long as I stay black I gotta stay strapped & I never get to lay back 'Cause I always got to worry 'bout the pay backs some buck that I roughed up way back comin' back after all these years rat-a-tat-tat-tat-tat that's the way it is uhh

 [Bridge 'til fade]

 

נילס הולגרסון

אבי מסיקה

מילים: אבי מסיקה לחן: אבי מסיקה

בוא נילס בוא נעוף

בוא נמריא עד סוף הדרך

בוא ונעוף אל מעל הכפר

 מעבר לנחל מעבר לדרך

עם האווזים לאופק

בוא נעוף

כמו ניגינילס

כל אחד רוצה להיות אחרת

 עם דרך תפארת לארץ

מיגידי משופרת

 הדשא הרבה יותר ירוק אצל השכן

 ואף אחד לא מעריך את המקום בו הוא שוכן

כולם רוצים לעוף

 כמו אווזים לטוס

אל השחקים כמו פיטר פן לעזוב בלי היסוס

אז יאללה בואו יחדיו ונפנה את הגב

 אל העולם ואל הילד ששומר עליו עכשיו

 אפשר לקחת רכבת או מטוס

 ולטייל בעולם בכל מקום

בכל מני ארצות אבל את מי אתה מנסה לרצות? (אווו)

 את עצמך או אנשים שעומדים מסביבך (לאא)

לכל אחד יש פוטנציאל לגדולות כ

שהייתי ילד בן שש אני רק ראיתי תוכניות

 בפורים רק התחפשתי לילד עם משרוקי

ת מי ידע שאני אעשה רימיקס לשיר של התוכנית..?

 

בוא נילס בוא נעוף

בוא נמריא עד סוף הדרך

בוא ונעוף אל מעל הכפר

מעבר לנחל מעבר לדרך

עם האווזים לאופק

בוא נעוף

 

כן, אין אפס

במרחק מאה אלף רגל באוויר

יורד הלחץ במיוחד בדרך לארץ אחרת

 עם קצת שקט בריא

הבריאות שלך לא שווה אפילו מליון שקל תבין!

יש דברים שאי אפשר לקנות בכסף כמו חיים

 אתה יכול להיות הכי עשיר

 לחיות בעבודה כמו כלב

 ולמות בגיל עשרים או פתאום להסתכל בראי

 ולגלות שאתה כבר לא ילד י

ש לך כרס וקרחת כמו שמעון פרס

 כמו כלב בבית זקנים

 כולם אומרים שאתה חולה נפש

 תגיד אני חולה נפש אתה חולה נפש..!

אתמול בערב טסתי על אווז ומי אתה שתגיד לי אחרת?!

אני סלאב בכלל תשאל ת'בן שלך מי זה נילס

 אתה תקוע!

בשבילי להיות חופשי זה להיות חופשי

...בשבילך זאת פרסומת לאולואיז אולטרה

 

 בוא נילס בוא נעוף

בוא נמריא עד סוף הדרך

בוא ונעוף אל מעל הכפר

 מעבר לנחל מעבר לדרך

עם האווזים לאופק

 בוא נעוף

 

 יו, יו, בוא ונעוף רחוק מכאן לעוד מסע

 אל הלא נודע נמשיך בנדידה לדרך חדשה

מעבר אל ההר ומעבר לקשת

אומרים שמסתרר עולם שלם מלא בשקט

אין שם אוייבים ערמומים שמתגנבים ב-שושו

 מתעלם מהעובדה שיש צרות שיצוצו

עדיין על אותה הדרך אין לחץ

 גם המסע הכי ארוך ומפרך מתחיל בצעד

 חושב על כל דבר שרק יתן בי כוח

 להמשיך לשמוח להרגיש נינוח

 שוכח מצרות ממלא שורות ואודיות (תווים)

ורק אני עט ודף משפטים ומלודיות

ועוד יום חיפושים בדרך לאושר

 למרדף אחרי הצדק בעולם לא פייר

 בינתיים אתם יותר ממוזמנים למסע שלי

 כשהמוזיקה היא הקברניט של הטיסה שלי

 יו אה כלא 6 יו יו מסיקה בוא נעוף 2004 איי סיי ואנחנו בחוץ.

__________________________________________

לא צריך לשמוע פיצוץ כדי להיות חירש, לפעמים כן.

לא צריך להסתכל על השמש כדי להיות עיוור, ולפעמים כן.

לא צריך להיות בשואה כדי להבין פחד, כאב, ולפעמים כן.

לפיצוץ, לשמש ולשואה פנים רבות. כל אחד והפיצוץ, השמש והשואה שלו. כל אחד והדברים שלוץ לכל אחד יש סיפור. השאלה היא האם הוא יכול לגלות אותו לעצמו ולאחרים. האם הוא יודע לספר אותו?

אפשר להבין את ניצולי השואה שהיו שם.

האם יש משהו שאני מפספס?

רוצה את זה. יודע שזה יבוא. אבל אף אחת לא יוצרת אצלי משהו חדש ומשהו מעבר. אף אחת לא יוצרת אצלי אהבה זוגית.

אף אחת וכולן.

אוהב אני את כולם וכולן. עוזר, מקשיב, תומך, מסייע. אבל אף אחת לא מביאה את זה. או שעדיין אני לא רואה את זה.

האם יש משהו שאני מפספס?

אעשה כל דבר שאני תומך בו. המטרה אני מקדשת את האמצעים. אוכל להחזיק במערכת יחסים שתוביל לזה, לאט לאט.

אין לי בעיה, רק שיקרה, שיבוא, ואני אהיה מסוגל.

יבוא משמיים?

 

ואז, אחרי שיטוטים בבית הספר בחצור ודיבור עם אנשים(מאוד סטלנים שם,אני חייב להגיד, בהחלט יש בידור(=), כולל ג'אנה, שהייתי די מסטולית ומבולבלת-מאוהבת היום, קרה משהו מעניין. בהחלט תזמון מעולה.

 

אני הולך לרחבת הכניסה בבית ספר. מדבר קצת עם אנשים ליד הכניסה, ואז קוראים לי אנשים היושבים ביציע של האמפיתיאטרון(הו, כמו ברומי העתיקה(=), וישר מתחילים לדבר איתי על הא ועל דא. אחת שם אמרה לי:

"יוני, תקשיב, אני יודעת על שתי בנות בבית ספר שדלוקות עלייך. האם אתה מעוניין?"

"האם אחת מהן בעלת שיער קצת חלק- קצת מתולתל אדמוני-ג'ינג'י?"

היא הסתכלה עליי במבט לא מבין. יש מישהי שכל פעם שאני בסביבה היא עושה דברים די שטותיים, ובפעם הראשונה שהייתי בבית ספר הייתה בינינו שיחה כזאת:

הלכתי לי באחת המדרגות מחוץ לבית הספר, ליד המגרשים. היא פונה אליי:

"חייל, אתה חתיך"

"תודה", אמרתי, מסמיק קצת.

"אפשר לבוא איתך לאיפה שאתה הולך?"

"בכיף".

היא לא באה. ביישנית קצת. (=

בחזרה למה שקרה היום:

"היא מטורפת".

"מטורפת עלייך? אוקי, בכלמקרה, גמני יודעת על כמה. יש לך חברה?"

"לא".

"הייתה לך פעם?"

"לא".

"ושוב, אתה מעוניין?"

כבר בקושי זוכר מה עניתי לה. בסופו של דבר זה הסתכם ב"כן".

הלכתי על זה.

לכל אורך אותה שיחה מישהו שישב ליד כל הזמן רמז לי במבטי עיניים שהיא רוצה אותי, וגם לחש לי סוד:"היא רוצה אותך, אתה יכול לזיין אותה".

בהמשך דיברנו על היותי טחון בגלל שאני גר בכפר ורדים, ושאלתי אותה:"חסר לך משהו?"

"אתה חסר לי".

הישירות הראתה עליה בלי שום ספק שהיא לא זאת שמעוניינת בי.

בסופו של דבר הצלחתי להוכיח בדרך כלשהי שלא חסר להם כלום וגם לי כלום, אבל זה לא מנע מהם להמשיך בסטיגמה של עשיר-טחון-אשכנזי מניאק וכו'.

בכלמקרה, היא התחילה להציב תנאים לגבי זאת שדלוקה עליי. "תקנה לה נעליים, קח אותה למסעדה. הפגודה". (הפגודה היא מסעדה בקריית שמונה, לפי דעתי, קרוב לאזור).

והגברים שמסביב מתחילים לדבר על זיונים ועל ה"פיל" שלי(אז ככה קוראים לזה היום,הא?), ויצא גם לדבר על העניין שגיל זה רק מספר, כיתה זו רק אות, וכמה מאנשים הסכימו איתי. אנשים איכותיים בסה"כ.

ואז, פתאום כמה צהלות וקריאות שמחה, תלמידה מהבית ספר, שלפני כמה זמן עזרתי לה באיזו שאלה שהייתה לה, יצאה לכיוון שבו ישבנו, והורידה את הז'קט שלבשה, שמתחת לו הייתה גופיה.

כל הצהלות היו בגלל אותה הורדת ז'קט, ותוך שנייה הבנתי מי היא זאת שדלוקה עליי.

היא כנראה הבינה מה קורה(היה מתוכנן, כנראה,הא?) ונגעה בידיי וניסתה לקחת אותי הצידה.

ואז..הוו אז. מה קרה אז? היא אמרה לי:"אני חייבת להראות לך משהו".

חצי מסוקרן חצי מפוחד שאלתי:"אני צריך לפחד?"

"לא,לא".

אבל זה היה נוראי.

היא הוציאה מלפפונים עטופים בשקית מהתיק שלה, והקונוטציה המינית הגיעה לשיאה. היא כמובן, פתחה את השקית והתחילה לאכול. תגובתי:

"אוי וויזמיר!"

המסובים צחקו מהקללה באידיש שפלטתי, ובאמת, זה מאוד מצחיק((=

אח"כ המשכתי ואמרתי, תוך כדי שאני מרתחר ממנה

"לא, לא, לא ככה, גם לי יש גבול. אתם צוחקים עליי כאן, חלאס".

"לא, לא, אל תלך", היא אמרה.

"תקשיבי, אני בכיף מדבר איתך, אבל תהיי רצינית ושזה לא יהיה דבר רק בשביל הצחוק. תפסיקי עם המלפפונים ובואי נלך הצידה למקום שבו נוכל לדבר".

היא הסכימה. היא בהחלט נראית ונשמעת רצינית.

והתחלנו לדבר. הדבר הראשון שהיא אמרה זה:"רוצה לצאת איתי?"

מישהי יוזמת!

"אני לא יודע. אני קצת מבולבל מהקטע הזה עכשיו. לא יודע מה אני רוצה".

 וזו הייתה תשובה כנה. לא ידעתי מה אני רוצה כרגע. כמו שכתוב למעלה, אני רוצה שמישהי תבוא ותביא משהו חדש. ואולי זאת היא?

"ומה אתה רוצה מאישה?", שאלה.

"תקשיבי, את נראית טוב, באמת, אבל זו משיכה פיזית, ואני מחפש גם משיכה נפשית. אנחנו לא מכירים אחד את השנייה".

"אנחנו יכולים להיפגש, להכיר".

"נכון", אמרתי.

"אז אולי תתן לי את מס' הטלפון שלך?"

פה נרתעתי קצת. לפי הצחוקים שלהם ומצב הדברים לא הייתי בטוח בזה. אך לבסוף אמרתי לעצמי למה לא, ולקחתי את הסיכון. נתתי לה.

"אגב, איך קוראים לך".

"צליל".

"אמקיי, אני יוני, אם לא ידעת"

"סבבה".

היא הלכה לשיעור, ואני חזרתי לבית ספר. הייתה המון התקהלות בכניסה. ואז, פתאום, שני אנשים התחילו לדחוף אחד את השני. במהרה הצליחו להחזיק אותם, אבל אחד מהם הצליח להשתחרר והמכות שוב התחילו. נכנסתי באמצע, הלכתי לאחד מהם ואמרתי לו:"זה לא שווה לך שתעשה את זה".

"אני מחזיק את עצמי מאוד", הוא אמר.

שנייה אח"כ שוב התחילו הדחיפות. התחילו צעקות. המשקפיים שלי נפלו לרצפה, הרמתי אותם במהירות. הספר שהיה לי ביד נפל גם הוא(שר הטבעות-אחוות הטבעת), ורציתי להרים אותו גם, כמה שיותר מהר, אבל כמה וכמה אנשים דרכו עליו. גיששתי את דרכי אליו ואז מצאתי גם אותי על הרצפה.

העניינים נרגעו, הצליחו לעצור אותם, מיהרתי לקחת את הספר שלי. אני בטוח שכמה מסביב גם שיתפו פעולה, אחרת זה היה נגמר מהר יותר. כמה אחרים נגררו לזה לדעתי.

אח"כ, כשדיברו על זה, אמרו לי:"יוני, גם אתה נפלת בדיוק באמצע".

הראיתי להם מבט מחנך-דואג-מתוסכל במקצת.

אחרי המכות חיפשתי אותה. אין לי מושג למה. ראיתי אותה יושבת בצד, חייכתי, היא חייכה גם, קצת חיוך מאולץ. היא נראתה קצת עצובה אחרי שדיברנו.

וכשיצאתי מבית ספר, כבר התחלתי לדמיין, לפנטז, אותנו מסתובבים ביחד, נהנים ביחד.

מכירים את הביטוי fallen in love?

האם נפלתי באותה תגרה?

הוו

(=

יוני.

נ.ב.-וואו, עכשיו כבר כמעט אין ספק. אבל האם יכול להיות שזה לא אותה שאני רוצה, אלא את זה? זה ממש לא מרגיש ככה. ובכלמקרה- אם זה כן את זה, זה יכול להתפתח לאותה. נחיה ונראה. (=

נ.נ.ב-עדכון-אחרי העיכול הרגשתי קצת בלבול, בלבול מאוהב, ונזכרתי בדברים האחרים שמטרידים אותי. התפקיד, המצב במשפחה. אני רוצה להמשיך להיות מסוגל להתמודד עם הכל. קצת פחד. מקווה לטוב.

 

 

נכתב על ידי , 30/3/2006 15:47  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 38

MSN: 

תמונה




6,113

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDavys Heart אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Davys Heart ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)