מתעורר לרגע. הקלה, התקרבות, אולי, ההרגשה חוזרת, רצון, תקווה, אהבה.

קצת יורד אבל כאן. לא מתמוטט אבל גם לא נשאר. בין לבין. ואחרי זה, מרגיש בטוח אבל רחוק מכולם, יודע מה להגיד אבל לא אוהב, אין את הרגש. וכאילו זה פה וגדול מתמיד כמו צל נמצא בתוכי, צל גדול ומפחיד. רוצה, יכול. קפיצות. לא צריך קפיצות. צריך תהליך.

כשאני באמת מתעורר אני יודע שזה טוב. אני מרגיש שזה טוב, שזה מנצח כל הרגשה אחרת. בינתיים, אני פה, זוכר את זה ומנסה להגיע.

מי שלא תהיי, ואיפה שלא תהיי, עד אלייך אבוא.

סינרגיה- עד אלייך

מדוע את כ"כ נראית שונה

מדוע המבט שלך עצוב

וכמה רגעים עברו מאז

שבאתי ואמרתי לך שלום

אז אל תתני לדרך לייאש

ביחד נעצור ונבקש שיום אחד נחזור ונהיה

ביחד זה אחד שמנסה

תסתכלי הרחק מכאן, זה אני שמגיע

עד אלייך אבוא...

רציתי רק לומר לך שאני אגע בכל פינה שתבקשי

ובכל אוהביך אלחם

אקח אותך אליי ולא אתן

מבטיח שזה לא יקרה יותר

עכשיו זה כבר הסוף אני חוזר

פיתחי אלי את כל מה שסגור

פיתחי כי זה אני... 

בפינות הפרוצות

החשופות

מרגיש חלש

לפתע?

עוד בגלל השתיקה, אז, אתם רואים אותי ככה?

אני לא ילד קטן

אני אדם בעל דעות

אז די

תנו לי ללמוד

אני יודע את הדברים

אני לא יודע אם זה הכל

אבל זה חלק

זה מקשה

אז די

רוצה כבר לסיים את הכאב

רוצה לסיים את החולשה

רוצה לחיות

להרגיש את הטוב

לחיות את האמת

וזהו

לא לקבל ספק

לא לסבול חולשה

לפתור

להיות