מאז ומתמיד העם היהודי היה מצליח בעולם. זו הסיבה שבגללה הייתה אנטישמיות, והשואה. רוב העמים, כמובן לא כל האנשים בתוך העמים, קינאו בנו. להיות אנטישמי היה מאוד קל. עדיין מאוד קל, תמיד מאוד קל, אך פחות הכרחי כי העם היהודי הידרדר.
היה היום פיגוע בירושלים, שגרם לי לחשוב יותר בגדול על המצב, עקב מצב רוחי הטוב. מאוד קשה לנו למצוא פרטנר לשלום, אינני יודע מה באמת הולך אי שם בשיחות, אבל כשאומרים שיש ארגון טרור שראש הממשלה הפלסטינית מנהל-אנחנו בבעיה. רוב הערבים עוינים כלפינו, שורשי העוינות והשנאה מאוד עמוקים.
אז מה נעשה, אם אין פרטנר? קודם כל, לממשלה, נסו לעשות מה שביכולתכם, כי מצבנו כעם חלש. שנית, יש לי משהו חשוב להגיד בעניין, מתקשר למה שאמרתי בהתחלה. בחרנו בארץ ישראל בגלל הדת, חלקנו נשארים גם בגלל הדת וגם בגלל שזה נהפך לבית רגשי, חלקנו גם משתמשים בטיעון שנלחמנו על המקום ומתנו בשבילו.
ואני אומר, הבה נתעורר וננסה להתעלות על עצמנו. מה כדאי לנו, מה בריא לנו? אנשים שנלחמו על הארץ, נלחמו כדי שיהיה ביטחון, אם לא יהיה לנו פרטנר לשלום, איך יהיה לנו פה ביטחון? הם נלחמו שיהיה לנו טוב, אז בואו נעשה את מה שבאמת טוב. הערבים רוצים את הארץ? שייקחו. האם אנחנו באמת צריכים ארץ משלנו? למה שלא נוכל להתקיים, בתוך בית משלנו, הלב שלנו, במקום אחר, בקהילות, שם נוכל לחיות חיים שלווים. הבית הוא היכן שהלב נמצא. בואו נחזק את הלב. הדת אומרת שהארץ המובטחת שייכת לנו, אני אומר שהלב שלנו הוא הבית שלנו, הבית האמיתי, החזק, אך אין לנו לב חזק, אך אנחנו יכולים לעבוד על זה. כנ"ל לגבי הקושי בניתוק מהבית-נוכל להתגבר על זה, לחזק את ליבנו, אם באמת נרצה ונתאמץ.
תחשבו על זה. בינתיים, אנחנו פה.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: