לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


"זוטונים!" צחק הפרש שניצב ליד אאומר. "זוטונים! אבל הלא זה עם פעוט קומה מן השירים העתיקים ומסיפורי הילדים שנתגלגלו אלינו מצפון. כלום באגדה אנו מהלכים, או על פני הארץ הירוקה לאורו של יום?" "יכול האדם להלך בשתיהן גם יחד," אמר אראגורן.


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אפריל 2008    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
27282930   

 
הבלוג חבר בטבעות:
 
4/2008

נסבול בשקט? לא. הגיע זמן מלחמה.


הבוקר אבא שלי ואני ישבנו על החוברת למשתחררים. היה טוב, דנו, הבנו, הגענו למסקנות, סיפרתי קצת, ונראה. המשכתי לקרוא קצת בעצמי על ענייני ביטוח לאומי וקופות חולים, דברים חשובים שנצטרך להבין בעתיד.

סיימנו. הולכים אל אמא שלי. אתמול בערב הגיעו אלינו אורחים, חברים של הוריי.

לכל אחד יש אפשרות לבחור אם הוא מוצא משמעות לחיים...

אמא פתחה כמובן בביקורת על זה שלא אמרתי שלום, אמרתי שהעדפתי שלא והיא המשיכה להעביר ביקורת, בכל זאת.

...השאלה היא האם את/ה תבחר/י לעשות זאת? או שמשמעות חייך תהיה עלבון ומשחקים פולניים....

ואח"כ אמרה על אבא שלי שהוא זולל בחוסר נימוס את כל האוכל חוץ מאת שלה, שהוא התנהג בגסות רוח

..נסי/ה להתנתק מהמציאות של היום..מהדברים שהחברה מכתיבה..מהבחירות שאנשים עושים ונסה להבין מה באמת נכון...

לא תמיד מדובר במשמעות, לא תמיד זה פועל באותה צורה. לפעמים החולשות שלנו גורמות לנו לקבל כוח מאנשים מסביבנו, אבל האם נקבל גם דברים שהם אומרים? כוח יכול להיות דבר טוב, תלוי על מה הוא מבוסס. יש אנשים שמקבלים כוח מגזענות, יש אנשים שמקבלים כוח מהאשמה של הצד השני, יש אנשים שצועקים וכך הם מרגישים יותר חזקים. לפעמים, כשאנחנו במצב חלש, אנחנו נקבל דברים שמחזקים אותנו אבל הם לא באמת טובים. אז שים/שימי לב למה את/ה מקבל/ת. ככה נוכל לחיות טוב..בשקט, בצניעות, באהבה ובספקנות-בלראות מה אנחנו מקבלים והאם אנחנו רוצים, ולהרגיש חזקים, אחרי הכל, להיות חזקים אחרי הכל.

לא נסבול בשקט. הגיע הזמן להילחם.

נכתב על ידי , 26/4/2008 12:10  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



להחזיק כמה שאפשר


Green Day- Good Riddance(Time Of Your Life)

 


(fuck)
Another turning point a fork stuck in the road
Time grabs you by the wrist directs you where to go
So make the best of this test and don't ask why
It's not a question but a lesson learned in time

It's something unpredictable
But in the end is right
I hope you had the time of your life

So take the photographs and still frames in your mind
Hang it on a shelf in good health and good time
Tattoos of memories and dead skin on trial
For what it's worth it was worth all the while

It's something unpredictable
But in the end is right
I hope you had the time of your life

It's something unpredictable
But in the end is right
I hope you had the time of your life

It's something unpredictable
But in the end is right
I hope you had the time of your life

נכתב על ידי , 26/4/2008 00:41  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אם כבר כתבתי..


כבר חודשים שכואב לי. חודשים. רגש שמציף אותי בחוסר יכולת לכל הדברים שהייתי מסוגל כשהייתי צעיר. ובן כמה אני? 21 וכבר מדבר ככה. ראיתם? גיל זה רק מספר. אין חוקים בחיים. לא מניח יד ברזל.
מה אני יכול להגיד? במבט לאחור אף פעם לא היה מושלם. אבל היה מושלם, בעצם. כיתה י"א, התאהבות ראשונה אמיתית. כיתה י"ב, הגשמה של האהבה, היא אמרה לא. הייתי מאוהב ולא היה לי איכפת להיפגע. לוקחים סיכון וזה שווה. ונפגעתי. כל היום צחקתי ואז בבית בכיתי. ומשם השתניתי. חודשים הייתי שקוע עדיין בה, אבל יצאתי מזה בעזרת חבר שלי, ואז התגברתי והתבגרתי, נהייתי רציני ויכולתי לעזור לאחרים כמו שרציתי..מבחינה קלה ופסיכולוגית..אחח..אני זוכר את זה, זה היה טוב. רוצה אהבה. רוצה חיים. רוצה לעזור. רוצה לדעת להוציא ממצוקות. לעזור בפשטות. החיים הם דבר פשוט, אני יודע עמוק בתוכי איך לעזור, אבל אני מבולבל וכואב, הדברים מסביבי קשים לי מדי, חוסר האונים גדול מדי. אני לא באמת חי ככה. הייתי חסום לפני הגיוס, התגייסתי, הקלה, אבל אז קשיים, חוסר יכולת, רצון לדברים אך כאב, לא באמת מסוגל. לא לעזור, הדברים שקרו מסביבי הצביעו על חוסר יכולת של החברה שלנו, ולא יכולתי לעמוד בזה, אך דברים אישיים שהייתי טוב בהם עדיין היו, אך לאט לאט ירדו. יכולתיי נשחקו, מוטיבציה ירדה, כוח הלך, אבל אז נגמר הקורס, נכנסים לתפקיד, רוצה כבר כ"כ להתחיל, אוהב את התפקיד. מתחיל, אוהב, אבל לאט לאט מגלה שאני לא יכול עם הפיקוד, המפקדים שלי על הפנים ואני לא מסוגל להחזיק, ומוטיבציה יורדת, אין כוח לנסות, ההורים בבית לוחצים, עשיתי יומיות, לפעמים מנסה מחדש אבל לא מצליח, משקר, לא עושה, ואז, השינוי, מנסה לצאת, עובר לבסיס, שם, בכל תפקיד יש לחץ, חולשה, חוסר כוח אמיתי. קשה..קשה. כאב, מנסה לעזור, מנסה לצאת מזה, עובר מפה לשם, מגיע למשהו רגוע, עברתי לתפקיד רגוע. מקווה שזה יקרה, שאני אהיה רגוע..שאצליח. אולי צריך לדרוש יותר. אולי אעשה זאת. מה הלאה? משתחרר עוד 3 חודשים, ומה אעשה אז? אין שום ערבות, שום הבטחות, שום הרגשה שיש משהו באמת וודאי..מה? לשים את הרגש בצד? ללמוד בכוח לשים בצד ולתמצת? איך אצליח להגשים את הדברים שאני רוצה? את הציפיות? אהבה? מרגיש איזשהו ביטחון, אולי קצת קטן, אבל יודע שאין שום ערובה.
מה הלאה? נראה.
האם יש שם מישהו שבאמת יודע? אולי את/ה?

נכתב על ידי , 25/4/2008 22:11  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

Avatarכינוי: 

בן: 38

MSN: 

תמונה




6,113

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לDavys Heart אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Davys Heart ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)