RSS: לקטעים
לתגובות
<<
מאי 2008
>>
|
---|
א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
---|
| | | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | 27 | 28 | 29 | 30 | 31 |
הבלוג חבר בטבעות: | 5/2008
 מכבי כבר לא אימפריה
פחות שעה מלפני משחק האליפות-האם מכבי תנצח? אפשרי, אבל לדעתי זה לא יהיה נכון אם היא כן. אני חושב שכל צוות מכבי ת"א צריך ללמוד היום משהו-ונראה לי שמכבי צריכה להפסיד בשביל שהם יבינו שהם טעו. יש שחקנים עם נשמה במכבי, אבל רמת הניהול הידרדרה. חולון קבוצה מצויינת, ואני מקווה שהם ינצחו, כי מגיע להם, וכדי שמועדון מכבי ת"א ילמד לקח היום.
איזו שנה הייתה למכבי ת"א העונה? שנה מאוד מעניינת. בשנים האחרונות, מאז הזכייה עם פיני ביורוליג, מכבי נכנסה לניסיון עם מאמנים חדשים, וכמו בכל שנה, גם שחקנים חדשים. מבחינת היורוליג-לא הלך לה עד הסוף, אבל בישראל נשאר המצב כמו שהוא.
והשנה? השנה הכל בסכנה. הגביע הישראלי לא שלנו, גביע אירופה לא שלנו(אחרי דרך מדהימה ויפה לדעתי, השחקנים עשו מאמץ עילאי, כל הכבוד להם), והיום נדע אם האליפות של מכבי או לא. השנה, אני לא מתעסק אם מכבי תזכה באליפות או לא, אלא האם היא צריכה לזכות באליפות.
ניקח אתכם אחורה לתחילת השנה. בעיתונים היה כתוב על מה שכינו עידן קטשרף שיביא הרבה טובות למכבי אחרי כמה שנים פחות מוצלחות, תרגיל שיווקי של המועדון. ואז, התחילה העונה, וראינו את מכבי נאבקת כדי לנצח, משחקים לא קלים שכל משחק היה קשה בפני עצמו. הביקורת, כהרגלה, הגיעה במהירות, ולא רק מהאוהדים, אלא אפילו מהשחקנים, בדרך עקיפה.
קטש שיחק פסיכולוגי ב-100 אחוז, וזה היה המאבק האישי שלו כמו שזה היה המאבק של מכבי. לקטש זו בטח הייתה סגירת מעגל לחזור למכבי, והוא בטח רצה לשנות את הקבוצה לפי קריטריונים שלו, ואני בטוח שהייתי מסכים איתו ב-100 אחוז. אבל וואלה, השחקנים לא היו מוכנים לטיפול פסיכולוגי, וזה רק דירדר את המצב, וההנהלה, כמובן, שציפתה שאימפרית קטשרף תפציץ. מעניין איפה היה שרף בכל הסיפור הזה?
נכון-לא היה יעיל עם קטש, קטש היה חייב להתמקד בכל העניין הפסיכולוגי-כי זה היה המצב שלו, אך זה לא עשה טוב לקבוצה. ההנהלה אמרה די, ופיטרה אותו, ונראה לי שהיא השאירה אותו בלי כלום, אבל אני לא בטוח. קטש ארז את דבריו בצורה יפה ומכובדת, והלך. לדעתי הוא היה צריך ללכת, אבל לא כ"כ בשקט. לגבי מה שהתקשורת פרסמה שקטש אמרה-נראה לי שאין בזה שום גרעין של אמת. לפחות לא מבחינה כללית, או לפחות קטש לא אמר את זה.
ואז התחיל עידן שרף. שרף הוא מנהל טקטי מצויין, יודע לנהל משחק, ידע לאמן טוב, אבל עדיין הייתה בעיה, כי הוא לא תמיד טיפל בבעיות הטכניות והוא לא ידע, כנראה, לטפל בבעיות האישיות של השחקנים. אבל המצב השתפר, ומבחינה רגעית ההנהלה הייתה מרוצה. ובצורה בלתי נמנעת, היו עדיין צרות שלא השתפרו במהלך העונה. אבל ההנהלה נשארה בשלה, ואפשר להבין למה, אבל אני לא מסכים, כי העניין, בכל זאת, תקתק. ועובדה, הגענו לגמר הפיינל פור. שרף לא היה מאמן לא טוב, אבל היה חסר משהו באימון שלו, מבחינת תמיכה בשחקנים. קרה מה שקרה, הקבוצה עברה דרך מדהימה, ובכל זאת, תמיד נראה שיש איזשהו קרע בין ההנהלה למאמן ולשחקנים. איך הם יכולים להיות לא מרוצים ממה שמכבי כן עשו אחרי השנה שהם עברו? איך הם יכולים לחפש מחליף לשרף אחרי הכל, בצורה שנראית כמהלך חד צדדי באופן מוגזם? נכון, אולי הוא צריך ללכת, אבל איך שהכל נעשה נראה צבוע ומגעיל. אותו דבר נעשה עם ניקולה וויציץ', לדעתי זו טעות גם לשחרר אותו, אבל אולי מתאים לו ללכת.
מכבי כבר לא אימפריה. לדעתי רמת הניהול הידרדרה, כנראה בגלל חוסר הסכמה פנימי ועוד דברים, והמתח רב בין כל הגופים ובתוך הגופים עצמם: הנהלה, מאמן ושחקנים.
אז לשאלה-האם מכבי צריכה לזכות באליפות היום? קראתי על חולון ומאמנה, מיקי דורסמן, והוא נשמע לי מאמן מצויין, מציאותי, שהוא יודע מה שהוא עושה. לחולון מגיע לנצח וגם למכבי, כי למכבי יש שחקנים עם נשמה, אבל אני חושב שמכבי צריכה להפסיד את האליפות היום כדי שהמועדון על כל פניו, ובעיקר ההנהלה וכל מה שקשור בה מהצדדים, ילמדו היום משהו-ילמדו שטעו. לשחקני נשמה של מכבי זה לא ישנה אם הם יפסידו את האליפות. וזאת האמת לאמיתה.

| |
 די לחולשה
זהו זה...הולכים עד הסוף. די להתפשר. הגיע הזמן לדרוש את מה שמגיע לי. הגיע הזמן באמת להשיג אותו. גם אם זה כרגע רק התשובה-אז נשיג, כי זו הדרך.
די לחולשה. מתגברים על זה. עכשיו, היום, זה המכשול האחרון, כך אני מקווה.
באתי לקראתה, הייתי ציני איתה, והיא, באופן טבעי אך לא הדדי, המשיכה לשחק. התעלמה לגמרי ממני, ואפשר להבין. אז עכשיו, עליי להפסיק עם הציניות ולדרוש ממנה, וכנראה זה כבר לא יהיה איתה. חשבתי שהיא תוכל לעשות יותר מזה, אך שחרור החבל שלי גרם לה לרצות את כל כף היד בלי קשר למי שעומד מולה. אז הגיע הזמן לדרוש-לא לוותר.
ובכן-די לחולשה. דע את האנשים סביבך, גם אם למדת לאהוב אותם. דע מי הם והצב גבולות. הגיע הזמן. תהיה אתה. תדרוש.
די עם הציניות, להתחיל עם רצינות עד הסוף, גם כדי לטפח זיכרון ולהשתמש בהיגיון ובידע. די עם הציניות, רצינות עד הסוף. היה רציני ודע לצחוק. אין רע במצברוח רציני.
די לחולשה. היום עוברים את זה.
די לחולשה. היה אתה. אין שום סיבה שלא. די לחולשה. זה נגמר.
| |
 יד ימין, יד שמאל
אין מה לעשות, אני כרגע אוהב את הכאב וקשה לי להשתחרר מזה. איך באמת מתגברים על אותה טראומה? יד ימין, שהיא מחזיקה את הלב, כואבת. רוצה לאהוב ויודע שזה יכול להיות עוד מישהי חוץ ממנה. זה יכול להיות רציני...
כל נקודה, כל סימן, כל רגע חשוב-הכי חשוב בעולם.
אני אהיה בסדר..רק להמשיך..להתמודד...
כמו זריחה ביום וקול בוקע מהמזרח, קול קדוש של השופר היהודי, הנצחי והאוניברסלי
כמו שקיעה בערב, קול יורד שאומר שהכל יהיה בסדר לגלים...
קול שופר..קול תרועת מלחמה, כל הקולות קדושים. אי שם, אנו יודעים את המשמעות, נמצאת, חבויה בתוכנו.
הלוואי ואוכל לזכור את מה שאני שוכח. עליי לקחת את הדברים לעומקם ולא להתחיל לטפל בהם בצורה פשוטה-כשצריך. לדעת את ערכם.
| |
לדף הבא
דפים:
| |