החיים הם לא מה שהם היו. אני בספק אם הם אי פעם יהיו דומים, כי שינוי צריך להיות. צורה אחרת.

ובאותו הרגע אתה שואל את עצמך: איך אני מסתדר עם הרגש הזה? והאובייקטיביות אומרת שהשאלה היא איך הרגש משפיע עלייך.

אתמול אמרתי: רוצה לחיות, פשוט להרגיש. במשך זמן רב ניסיתי להכניס את עצמי למסגרת שהיכרתי, מסגרת הטוב, ההתקדמות, העזרה לאחרים, החיפוש אחרי מישהי.

אז מספיק. לדעת מה אתה רוצה, אבל לא להכניס אותך לגמרי למסגרת, אלא לעבוד על זה. לתת לך את החופש להרגיש איך שאתה מרגיש, לעשות מה שאת רוצה לעשות, להשתחרר, לרוץ, להתפרע, ללכת, כל מה שאתה צריך..פשוט. אולי אין צורך להתפרע, אולי יש, אין סיבה שזה יגרום לך הרגשת אי נוחות.

יש לך את זה. נגיע למצב שלא צריך לשמוע מוזיקה כדי להרגיש טוב, אלא תמיד להרגיש טוב כשאתה מחובר לקרקע.

"אני? אני אוהב את המציאות. אני אוהב להיות מחובר לקרקע, קרקע חזקה ויציבה". זה אני.

אז הנה. לאט לאט.

שיר חיי הוא לא כזה עצוב, הוא לא נטול תקווה,אינו כועס כ"כ, אך השיר הזה מסביר הרבה בחיי. איפה גדלתי, איפה המשכתי, איפה סבלתי, איפה כאבתי, איפה שתקתי.

Green Day-Working Class Hero

As soon as you're born they make you feel small
By giving you no time, instead of at all
Till the pain is so big you feel nothing at all

A working class hero is something to be
A working class hero is something to be

They hit you at home and they hurt you at school
They hate you if you're clever and they despise a fool
Till you're so fucking crazy you can't follow the rules

A working class hero is something to be
A working class hero is something to be

They've tortured and scared you for twenty-odd years
Then they expect you to pick a career
Till you can't really function,
You're so full of fear

A working class hero is something to be
A working class hero is something to be

Keep you doped with religion, sex and TV
You think you're so clever, and classless and free
But you're still fucking peasants as far as I can see

A working class hero is something to be
A working class hero is something to be

There's room at the top
I am telling you still
But first you must learn how to smile while you kill
If you want to be like all the folks on the hill

A working class hero is something to be
A working class hero is something to be

Well, if you want to be a hero then just follow me
If you want to be a hero, well just follow me

נסעתי היום לנהריה לטפל בפצע שנמצא לי על החזה. בגלל בהיותנו בערב חג האוטובוס שאמור לנסוע מהכפר לנהריה לא הגיע, על כן תפסתי לי טרמפ עד נהריה. הגעתי לנהריה, התבלבלתי ברחוב שבו נמצאת מרפאת החיילים, אבל לבסוף הגעתי. אחרי תהליכי הקבלה, נכנסתי לרופא, טיפלו לי בפצע, קצת כואב אך הכרחי ושווה את זה. שסיימו, חבשו לי את הפצע.

הסתכלתי על התחבושת. תחבושת באמצע החזה, בדיוק בלב, לפחות מטאפורית. ואני מחייך. חלום שהתגשם. משהו שמגן על הלב שלי.

בתחנה, ראיתי מישהי שהפנים שלה דומות לרייצ'ל, וזה שיגע אותי קצת. אני בהחלט חושב עליה. גררר, זה היה מטורף.

באחת התחנות ראיתי מישהי שאמת היד שלה חבושה, עם פרצוף עצוב-יפה. פרצוף של אמצע תהליך ריפוי, כמו שאני מרגיש, באמצע תהליך ריפוי פיזי ונפשי. וזה טוב, זה טוב, ריפוי...למען העתיד.

הגעתי הביתה, ובקלות מופלאה דיברתי עם אמא שלי על קצת מבעיותינו, בקלות מדהימה. זה היה כה טוב.

המשפט האחרון היה: "יכול להיות שאתה צודק". אז זהו, זה מספיק.

זה הכל. הרגשה טובה. הכל טוב, זה מחזיק, וזה חשוב לי לכתוב.

יוני.