העבודה מתישה אותי.

השעות קשות לי.

הלחץ נוגס בי.

כשאני רק עובדת,

רק אני, עם המחשב,

עם הדפים, עם החוק, התקנות

כל כך טוב לי.

מעניין לי כשאני כותבת,

מחפשת בחוק,

מוצאת תשובה לעוד שאלה.

קשה לי עם הלקוח על הקו,

הלחץ להוציא טיוטה עוד היום, עוד הלילה,

לספק פתרון אתמול, כשהמשימה רק הגיעה אלי היום.

ואני לוקחת אישי.

הכל- לוקחת אישי.

דואגת מכל אמירה שמופנית כלפי או בסביבתי.

דואגת מתגובה כועסת של לקוח,

מכל דרישה מלחיצה של שותף,

מלוחות הזמנים הבלתי אפשריים.

הכל אישי,

ולכן הכל כואב.

וזה גולש לאט לשעות הפנאי שלי,

לחיים הפרטיים שלי.

עושה אותי עצובה יותר,

עצבנית יותר,

עייפה יותר...