זה מרגיש כאילו אתה לא רוצה לנסוע.

מרגע שהעלאתי את הרעיון אתה נע על סקאלה מוזרה:

נע בין: "יהיה נהדר" ל"תקשיבי..אבל..".

אם אתה לא רוצה לנסוע רק תגיד.

היה טוב אם היית אומר לפני שקנינו כרטיסים,

אולי לפני שהתחלנו עם החיסונים,

אולי לפני רכישת הציוד.

אבל היה טוב אם היית אומר שאתה לא רוצה לנסוע- אם אתה לא רוצה.

אם אתה כן רוצה,

אז למה אתה כל פעם מחפש לי סיבה, למה אולי זה לא יקרה.

למה אולי נאלץ/תאלץ לבטל?

אני לא אעלב (מאוד) אם תגיד שאתה לא רוצה,

מציקים לי התירוצים, הסייגים, האזהרות.

אם אתה לא רוצה רק תגיד!

אם כן- אז תפסיק לטפטף לי את הרעיון שאני אסע לבד.

לנסוע לבד זו החלטה שאני צריכה לקחת,

לא אתה!

אם אתה לא רוצה לנסוע- רק תאמר.

תשאיר לי לדאוג לעצמי.

מכתב שלא נשלח, אמירה שלא נאמרה- עדיין.