רגעים קטנים שעוצרים אותך משגרת היום יום.

מסמלים נקודת תפנית, לכאורה חסרת חשיבות אמיתית,

אך סנטימנטלית להחריד.

מסוג הרגעים ששולחים אותך למגירת הזכרונות-

זו שבלב וזו שפיזית נמצאת בתחתית שידת המגירות.

סבא וסבתא ארזו חפציהם, הכל בקופסאות מסומנות,

הרהיטים- חלק לקחו, חלק נתנו, חלק השאירו למי שיבוא אחריהם.

פתאום הקירות שם ריקים ושקט עומד בין החדרים,

פתאום זה כבר לא הבית שלהם אלא רק נכס שעתידו לא ברור.

הם ארזו חיים שלמים, מעל 50 שנים של מגורים ועזבו לבית אבות.

יש גם רגעים כאלה.

ואני, נמשכת למגירת הזכרונות- זו שבלב.

זו שבחדר- ברכות ישנות,

תמונות שאינן ראויות לאלבום אך חבל לזרוק (מהעידן לפני הדיגיטלי)

מכחולים, צבעים, ציורים לא גמורים מימים אחרים.

פיסות של עבר, ספק אם יש להן מה לומר על הווה...

זו תקופה כזו, כנראה, מן רגע של שינוי בחיים-

סבא וסבתא הם רק הראשונים..

הבא צריכה להיות אמא עם השיפוץ שהיא מתכננת,

אח"כ אבא עם מעבר הדירה מחוץ לעיר הגדולה,

וע"פ התוכנית, אח"כ תורי, לארוז את עצמי, לעבור מבית ילדותי.. להמשיך...