כבר שבועות שהמילים האלה רצות לי בראש,

ואין לי זמן לכתוב אותן.

מאז שישבנו באותו לילה קריר, על ספסל,

מגע עדין רץ ביננו, שום דבר לא ממש אותו דבר.

מאז שניסיתי לנשק אותי ועצרתי

אמרתי- "לא".

אתה מרשה לעצמך קצת יותר.

מגע על הרגל,

חיבוק מהצד,

הצעה ללילה יחדיו.

הייתי רוצה לחזור רגע אחורה,

שהכל עוד היה מרומז.

שידעתי שיש בך מן רצון קל בי,

בעיקר במישהי (לאו דווקא אני),

ושידעתי, הרגשתי, בטחתי

שכלום לא יקרה.

לא סיפרתי לבחור שלי,

אין טעם שידע.

כלום לא קרה,

רק ביני לבינך,

הכל השתנה (ואפילו לא היתה באמת נשיקה)