יש הרבה להגיד על הורים גרושים.

אין לי עניין לומר את זה כאן.

רק נקודה קטנה מפריעה לי.

אולי זה רק ההורים שלי ככה,

אולי זה בגלל שאני כבר לא בת-עשרה.

בעצם, לי זה לא משנה.

בזמן האחרון, אולי לא כל כך לאחרונה,

כל פעם שאני רוצה משהו/ צריכה.

לא מותרות מרחיקות לכת,

רק פרקטיקה:

כיסא משרדי, בגדים, נעליים, טלפון וכן הלאה..

אני מבקשת מאמא

ועוד פעם מבקשת מאמא

ועוד פעם מבקשת מאמא

ובסוף הולכת וקונה- לבד.

ואם אמא קונה, או מחזירה לי כסף (במקרה)

היא גורמת לי להרגיש שהיא עושה לי טובה,

שבעצם, בכלל, הייתי צריכה ללכת לבקש מאבא.

וכל ילד רגיל, במשפחה רגילה- הולך לאחד ההורים ומבקש.

ואם הם קונים, אף אחד מהם לא מרגיש.. שלא הוא היה צריך לקנות,

אלא ההורה האחר.

אולי באמת כל מה שהורים גרושים עושים זה לשחק בהתחשבנות על גב הילדים?

ואולי, זה רק אצלי?

גילוי נאות: הכותבת סטודנטית תפרנית שלא עובדת למחייתה. לא כי היא לא רוצה, כי התואר לא מאפשר לה

(ולפני שהתחלתי ללמוד שאלתי את ההורים אם יסכימו להמשיך לממן אותי עוד 3.5 שנים,

כי אם לא, הייתי מתפשרת על תואר פחות עמוס ועם זמן לעבוד)