אכן כך רבותיי.ברשותי תעודה המכשירה אותי להדריך במזבלה.יש לי עתיד.
אז הנה אני יושב פה,מלא בבירה וכוונות טובות להעיף על מישהו מגף,כותב את הפוסט האחרון שלי לפני שאני מחליף קידומת.
עוד שבוע,ב- 7.07.08 עבדיכים הנאמן יהיה בן 20.
מחד אחד זה כולה עוד יומולדת שגרתי.אבל פתאום זה מרגיש אחרת.
כי 20 זה כבר חתיכת חיים.אמנם לא יהיה הבדל גדול בין ניק של עכשיו לבין ניק של עוד שבוע,אבל איפשהו זה מרגיש אחרת..
בקיצור שבת הבאה אני סוגר,כך שאת היומולדת שלי אני אחגוג ביחידה.
אבל אל דאגה,ניק תמיד היה מוכר בתור מארגן של מסיבות בהן יש יותר אלקוגול מאשר מים בים,מסיבות אגדיות שלקח לאנשים חודשיים(בלי הגזמה) להזכר בכל הדברים המטורפים שהיינו עושים.
אז כנראה שגם הפעם אארגן לי משו כזה,במיוחד שהמסיבה האחרונה בסדר גודל כזה שארגנתי הייתה יומולדת 19 שלי.
בזמן האחרון גם הפסקתי לכתוב פה על הצבא.
מהסיבה הפשוטה שכבר לא בא לי.זה לא שווה את זה.
בהתחלה כשהגעתי ליחידה,הייתי מלא ציפיות.מלא בטחון שהנה,סוף סוף יש לי אנשים נורמליים לשרת איתם,אמנם הת''ש לא בשמיים,אבל העיקר זה האנשים.
אבל כמו שאומרים, ''נבר סיי נבר''.
מה שהיה פעם יחידה בעלת פוטנציאל אדיר,הפך בעיניי למקום דוחה,משפיל ומבזה את כל הערכים.
יחידה של אגואיסטים,אנטיפטים והומואים.
יחידה בה כל אחד דואג לתחת של עצמו,גם אם זה כולל לדפוק את כל מי שמשרת איתך ורואה אותך יותא משהוא רואה את אמא שלו והחברה שלו.
אבל כמו שאני נוהג לחשוב,בכל דבר רע יש גם משו טוב.
אני אופטימי.
מכאן אפשר רק לעלות.
ואני משתדל לא לתת לכל החרא הזה להשפיע עליי.
אמנם היו לי כמה ימי שביזות מובהקת,כמה ימי תסכול,אבל זה עבר לי די מהר.
כי פשוט הבנתי שהם לא שווים את העצבם שלי.
אהה,כן,גם נשפטתי לפני שבוע.
דו''ח מ''צ.זונות מניאקים.
לא אפרט את כל העלילה,רק אגיד שיצאתי זכאי.
ככה זה שמ''צ אחד קם בבוקר ברגל שמאל.
נו ניחא.משפט חמישי באוסף.
ולמרות כל החרא הזה,אני שמייח.
אני בתקופה טובה עכשיו.
עוד שבוע אני ומור חודשיים.
אכן זה לא הרבה,אבל כבר ברור לי שזה לא הולך להגמר בקרוב.
אז נכון,לא הייתי בקשר רציני.כן,אמנם היו כמה דמויות נחמדות/הזויות/דפוקות/ואפלו סוג של קווקזית,אבל זה אף פעם לא היה משהו מוגדר.
והנה עכשיו,דווקא בתקופה שאמרתי לעצמי שכל עוד אני לובש מדים,מערכת יחסים רצינית זה הדבר האחרון שאני רוצה,מכל מיני סיבות,דווקא עכשיו זה בא משום מקום.
מישהי שמכירה אותי כולה חודשיים,אבל יודעת עליי יותר משאני יודע על עצמי.
מישהי שאשכרה אפשר לדבר איתה על עוד נושאים חוץ מבגדים, איפור ושירים של עופר לוי.
מישהי הרבה יותר בוגרת מהגיל שלה.מישהי שאפשר לסמוך עליה בעיניים עצומות.
מישהי שמבינה אותי בלי שאני אומר שומדבר.
אז אולי פשוט פחדתי מהבעייתיות שבקשר כזה כשאתה בצבא.כי זה נראה קשה.וזה אכן כך.
אבל במבט אחורה,היא בדיוק הדבר הזה שהיה חסדר לי.
כן,הייתי צריך את זה.
ועכשיו כשיש לי את זה,אני לא מתכוון לוותר על זה.
כי טוב לי,ומגיע לי שיהיה לי טוב.
אכלתי הרבה חרא בתקופה האחרונה.
והיא היחידה שמחזיקה אותי בגבולות השפיות.
אז בנימה אופטימית זו,אני אאחל לכולכם לילה נפלא,מלא בבירה,שירים של קווין ורעיונות קומוניסטיים.
וחראגיל,המלצת שיר:
Queen-I Want It All
תבורכו בבירה גרמנית טובה, תגדלו קרס בירה עוצמתית ותתנו לה שם דפוק.
-הדוד ניק-
