מיצחק תשובה ועד אילן בן דב לא חסרים טייקונים אשר ביקשו תספורות שמשמעותן ויתור על עמידה בהתחייבויותיהם, או במילים אחרות, ויתור מוסכם על כספים שהם חייבים לציבור בדרך זו או אחרת. נכון הוא שבעת שהם ממלאים את כיסיהם הדשנים בכספים שלנו ומכפילים ומשלשים את רווחיהם הם אינם רצים לחלק דיווידנדים לתושבי ישראל, אבל בעת מצוקתם "צריך להתחשב בהם כי אחרת נפילתם תביא לפיטורים ולפגיעה קשה במשק" – יאמרו התומכים בשיטה. גם בלי להסכים לעצם ההיגיון הזה, לא ניתן להתווכח עם הנימוק הטוען לפגיעה ברובד המועסקים אצל מבקש התספורת. הסכמה לעצם התספורת אינה הפתרון וצריך לאמץ פתרונות אחרים במצבים כאלה, שלא כאן המקום לפרטם.

התספורת שאושרה לתשובה לאחרונה נושקת לסכום הקרוב למיליארד ₪, אך על החוב של ערוץ 10 לרשות השנייה בגובה של כ-45 מיליון ₪, הממשלה אינה מוכנה לוותר. שיהיה ברור – על הערוץ לעמוד בכל התחייבויותיו. אין לוותר לבעליו על חובו לציבור. עליו להתייעל. עליו היה לשקול טוב יותר את גובה שכרם של הטלנטים שבין עובדיו. והכי חשוב – צריך אחת ולתמיד להפסיק לוותר למי שביקשו להתעשר ולא עמדו בהתחייבויותיהם, במיוחד כאשר הוויתור משמעו פגיעה בכולנו.

אלא שייתכן והסיבה לאי הוויתור לערוץ 10 אינה הרצון להטמיע סדרי התנהלות חדשים בקרב הטייקונים, אלא הרצון ההגיוני יותר לגרום לפיטוריהם של עשרות עובדים, אשר חלקם העיז לצאת חוצץ כנגד הממשלה ובעיקר כנגד העומד בראשה – קבל-עם ומסך. כי מר נתניהו - ראש הממשלה שתחת אמתחתו עיתון משלו המחולק לכל המעוניין לקרוא בו וגם למי שלא - עייף מן הקלות בה ניתן היה לשדר תחקירים כנגד ההתנהלות שלו או של מקורביו באין מפריע. לכן "מחובתו" לשלוט בערוץ הראשון של הטלוויזיה, ברשת ב' של קול ישראל ובאמצעי מדיה נוספים. כי הטענה שהתקשורת הינה כלב השמירה של הדמוקרטיה יכולה להיות נכונה בעיניו, רק בתנאי שהוא הדוברמן והיא, התקשורת, הפודל.

התביעה להחזר המיידי של החוב של ערוץ 10, גם ללא אפשרות לפריסת תשלומים, לא יכולה שלא להצביע על ממשלת נתניהו כעל ממשלה אנטי דמוקרטית הפועלת במרץ רב בשיטות נלוזות של הפחדה מקוממת ומתמשכת לא רק בנושאי ביטחון וכלכלה. היא פועלת בגלוי לסתימת פיות בקרב תקשורת ההמונים על ידי גרימת פיטוריהם כאמור של עשרות עובדים. כך לדעתה, יבינו עובדי התקשורת האחרים מה מותר להם לסקר אך בעיקר, מה אסור להם להביא לידיעתנו.