אתמול התחלתי להיות חולה, משהו בסגנון שפעת. הכל כואב, אפילו היה לי חום. אז אחרי העבודה באתי הביתה ושכבתי במיטה איזה שעתיים בניסיון להירדם. כמובן שזה לא הלך, מי יכול להירדם כשהכל כל כך כואב? אז יצא לי לחשוב. מחשבות פשוטות כאלה, שלא דורשות יותר מידי מאמץ.
והגעתי למסקנה: אני צריכה להפסיק להגזים.
הוא אמר לי שאיכפת לו ממני ושהוא אוהב אותי. הוא אמר שכל פעם שהנושא עולה הוא מרגיש לא טוב ונהיה לו רע. הוא אמר שאני לוחצת ומנסה יותר מידי. אני צריכה לתת לזה לקרות.
אז זה מה שאני אעשה. אני אתן לזה לקרות. יכול להיות לנו כל כך טוב ביחד, אם אני רק אפסיק להגזים. אז כן, הוא נפגש איתה ומדבר איתה, אבל הם חברים ממש טובים. הם שם אחד בשביל השניה אבל בצורה אפלטונית. הוא צריך מישהו לדבר איתו, ואני מוכנה לקבל את זה שזאת היא.
חוצמזה, מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות? אנחנו ניפרד. זה יהיה חרא וקשה, אבל לא סוף העולם. נראה לי. עדין עכשיו אחרי 7.5 שנים ולא בעוד שנה או יותר...
שינוי בגישה זה דבר קשה. זה דבר שהוא עצום וכבד. אני החלטתי להינות מהמזמן שלנו יחד. הגיע הזמן שהוא יראה שטוב לו איתי גם כשרע לו. שיש לו חברים וגם אותי ושאני לא מונעת ממנו את החברים שלו. שאני שם בשבילו גם כשנוא פוגע בי כי אני מאמינה שיש לנו עתיד ביחד.
אם אני לא אעשה משהו, אף אחד לא יעשה את זה בשבילי. אז אם רע לו וגם לי רע (כמו עכשיו כשאני חולה) אני אשתדל לחייך ולגרום לו להרגיש יותר טוב. אני אראה לו דברים חמודים ומצחיקים באינטרנט כדי לשפר לו את המצברוח.
אני מקווה להחזיק במצב הזה יותר מיומיים.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
alexela