עליות וירידות...
יום אחד בדאון רציני, לא רואה אפשרות למצב טוב, לחזרה לימים הטובים של פעם. אנחנו בדוק נפרדים, הוא לא רוצה מספיק, הוא לא מנסה אפילו.
בוכה וכועסת, מנסה להבין מה אני עושה לא נכון ואיך אני יכולה להשפיע על המצב.
ואז, מדברים ונזכרת שאם הוא לא היה רוצה, זה מזמן היה נגמר. כשרוצים לסיים 7 וחצי שנים עדיף כמה שיותר מוקדם אחרת זה בזבוז של זמן. אז הוא כן רוצה, וכנראה מנסה.... אז מגיעים כמה ימים של כיף, והכל טוב. מאושרת ומאוהבת. אופטימית, מחייכת ולא פסיכית.
שומרת על הסטטוס כמה שיותר זמן.
וחוזר חלילה.
כוסעמק.
בחמישי בכיתי בטרוף. ובשישי כבר היה טוב. ממש טוב.
רק שלא יגיע הדאון הבא.
עשינו הסכם, הוא מנסה ואני לא מציקה. מקווה שיעבוד, כי אני כל כך רוצה שזה יצליח.
חזרתי לרוץ. זה 40 דקות פחות או יותר שבהן אני סובלת ומתנשפת, כואב לי ואני מתה להפסיק. אבל אני ממשיכה ורצה. נלחמת נגד השדון העצלן שבי, ובסוף מרגישה גיבורה. הצלחתי לנצח את עצמי ולסיים את הריצה ואפילו היה יותר קל ויותר טוב מפעם שעברה. זה עושה לי טוב. זה משיל קילוגרמים בטרוף.
כיף :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
alexela