הרהורים על החיים. על נגיעות רכות ופחות רכות. על פגיעה בלב כל כך עמוקה שנשארה צלקת ענקית. החיים ממשיכים. אז מה אם לא מגישים אותי לבגרות? אז מה אם אין אהבה? אז מה אם החברים נעלמים אחד אחרי השני? אני בטח שלא צריכה את זה. כי אני לא כמו כולם. ולפעמים אני אפילו יותר מדי כמו כולם. כי כן. גם אני מעשנת. וכן גם אני שותה. וכן גם אני לובשת סקיני מגוחך שגורם לכל חלק בגוף שלי להראות מכוער נורא. אבל אני גם מעדיפה לחשוב שאני מיוחדת. כי אני הצלחתי להיות איתך 3 חודשים ואני הצלחתי לגרום לך להפתח טיפה מעבר לשכונה ואני הצלחתי להיכנס לך לחיים מספיק עמוק כדי שלא תוכל להתעלם מהנוכחות המטרידה שלי.
וכן אני אוהבת אותך. מכל הלב.
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
נום.