המילים, לאן הן לקחו אותי?

מה נדרש מנשיא בישראל? להתלבש בחליפה ועניבה, לדבר בקלישאות, לאכול בפה סגור. להתנהג יפה. בקיצור, לא משהו שקוף מאולף לא מסוגל להתמודד איתו. חברי הכנסת שלנו, יעילים באופן מעורר הערצה כפי שהם, בחרו אדם שאי אפשר לחשוד בו שהוא over qualified לתפקיד. עד השבוע.

אל האפרוריות, היעדר הכריזמה, חוסר המקוריות, הצניעות המזוייפת, הצביעות המשוייפת, הנטיה להתחנחנות ורדיפת השררה לשמה – המעלות המרשימות ביותר שאפיינו את הנשיא עד כה – ניתן מעכשיו לצרף תכונה נוספת: חרמן אחול בלוע. אפילו להתנהג יפה, הדבר היחיד שמתבקש ממנו מתוקף תפקידו, הוא לא מסוגל, ולו לכמה שנים, עד שתיגמר הקדנציה.

ובכל זאת, אי אפשר שלא לכתוב כמה מילים בזכותו. אחרי קריירה פוליטית ארוכה ומרשימה של חוסר עשיה, לא ניתן להכחיש שיש לו הרבה מזל. בדיוק כשהעניינים בגזרה שלו מתחממים, הם מתחילים להתחמם גם בגזרות אחרות ולאף אחד כבר לא אכפת ממנו.

אפשר להחליף את תיאוריית המזל בתיאוריית קונספירציה, לחשוב שרה"מ סידר לחברו מלחמה קטנה כדי להוציא אותו מהבוץ ולהכניס במקומו את כל המדינה, כמו ברפובליקת בננות תקנית, אבל אני מעדיף שלא. כלומר, רה"מ בהחלט יזם את כל הבלגן שמתרחש עכשיו, זה הרי לא התחיל לפתע פתאום, אבל נראה לי סביר יותר שזו עוד אחת מהטעויות בשיקול הדעת שלו, הרי הקריירה של רה"מ רצופה בחוסר אחריות ובאי יכולת להבין את המצב ולהסיק מסקנות הגיוניות ממנו. כן, גם לרה"מ יש יותר מזל משכל, רק שלתפקיד שלו צריכים מעט יותר כישורים משל קוף מאולף, כישורים שלמרבה הצער אין לו.