המילים, לאן הן לקחו אותי?

עוד ראיון:

פלייבוי: מה גרם לך לעבור לרוק'נרול? (מפולק – הערה שלי)

דילן: רשלנות. איבדתי את אהבתי האחת והיחידה. התחלתי לשתות. מצאתי את עצמי בפיניקס. מצאתי עבודה כסיני. התחלתי לעבוד בהכל בדולר ועברתי לגור עם בת 13. ואז מקסיקנית גדולה אחת מפילדלפיה הגיעה ושרפה את הבית. עברתי לדאלאס. מצאתי עבודה כ"לפני" במודעות "לפני ואחרי" של צ'רלס אטלס. עברתי לגור עם נער משלוחים שיודע לבשל יופי של צ'ילי ונקניקיות. ואז הגיעה הילדה בת 13 מפיניקס ושרפה את הבית. פתאום אני מוצא את עצמי באומהה. כל כך קר שם, שאני גונב את האופניים שלי וצולה את הדג שלי. אני עובר לגור עם מורה בתיכון שמשלימה הכנסה משרברבות, היא לא נראית משהו, אבל הצליחה לייצר מקרר מיוחד שהופך עיתונים לחסה. הכל הולך טוב עד שנער המשלוחים מופיע ומנסה לשסף אותי. מיותר לציין, הוא שרף את הבית ואני חזרתי לנדוד. האדם הראשון שעצר אותי בדרך שאל אם אני רוצה להיות כוכב. מה כבר יכולתי לענות?

פ: וככה הפכת לזמר רוק'נרול?

ד: לא, ככה חטפתי שחפת.

פ: בוא נהפוך את השאלה: למה הפסקת לכתוב ולבצע שירי מחאה?

ד: הפסקתי לכתוב ולבצע את כל מה שיש לו סיבה להיכתב או מניע להיות מושר. אל תבין אותי לא נכון. "מחאה" זו לא הגדרה שלי. מעולם לא ראיתי את עצמי ככה. המילה מחאה הומצאה עבור אנשים שצריכים לעבור ניתוח. זו מילה של פארק שעשועים. אדם נורמלי בעל יושרה צריך לגהק לפני שהוא מבטא את המילה הזאת בכנות. למילה "מסר" היה תמיד צליל של אולקוס בעיני. כמו המילה טעים. גם המילה "נפלא". אנגלים יכולים להגיד "נפלא" לא רע. אבל הם לא יכולים להגיד "תאוותני" מי יודע מה. לכל אחד יש את הקטע שלו. בכל אופן, שירים עם מסר הם ניג'וס, כמו שכולם יודעים. רק לעורכים של עיתוני סטודנטים וילדות בודדות מתחת לגיל 14 יש כוח אליהם.

פ: אמרת שאתה סבור ששירי מחאה הם וולגריים. למה?

ד: קודם כל, כל מי שיש לו מסר ילמד מהנסיון שאי אפשר לדחוף אותו לשיר. זה פשוט לא יוצא אותו מסר. אחרי נסיון או שניים כושלים כאלה, הבנאדם מבין שהוא צריך לדבוק במסר המשתמע מהשיר, שהוא אפילו לא המסר שעלה על דעתו מלכתחילה. כי בסופו של דבר, השיר בורח מהפה שלך באותה מהירות שהוא עוזב את הידיים שלך.