המילים, לאן הן לקחו אותי?

  "ומה זה? תולדותיה של השפלה הולכת וגוברת. זה לא סיפורת, נכון?"

ריצ'רד שיכל את רגליו, ואח"כ שב ושיכל אותן בתנוחה שונה. זה היה ספר שאותו עדיין רצה לכתוב: ביום מן הימים. הוא אמר,כפי שכבר אמר בעבר, "זה יהיה ספר שסוקר את הירידה במעמדו ובערכו של הגיבור הספרותי. בהתחלה אלים, אח"כ אלילים, אח"כ מלכים, אח"כ לוחמים דגולים, מאהבים דגולים, אח"כ סוחרים וכמרים ורופאים ועורכי דין. אח"כ ריאליזם חברתי: את. האירוניה: אני. אח"כ סוטים ורוצחים, זונות, אספסוף, ערב רב, חלאות אדם, שרצים."

היא הסתכלה בו. "ואיך תסביר את זה?"

הוא נאנח. "דרך תולדות האסטרונומיה. ההיסטוריה של האסטרונומיה היא היסטוריה של השפלה הולכת וגוברת. בהתחלה היקום הגיאוצנטרי, אח"כ היקום ההליוצנטרי. אח"כ היקום האקסצנטרי – זה שאנחנו חיים בו. בכל מאה שנה אנחנו נעשים קטנים יותר."

"הרומן החדש. על מה הוא?"

"על התודעה המודרנית."

"הוא קשה לקריאה כמו הרומנים האחרים שלך?"

"יותר קשה. הרבה יותר קשה."

"לא חשבת שכדאי לך להחליף סוס?"

ולכתוב מערבון?"

"איך קוראים לו?"

"ללא שם. השם שלו הוא ללא שם."

"נשנה את זה בקרוב."

"לא נשנה את זה."

"קראתי שוב את קשה למצוא חלומות, ואני – "

"לחלומות אין משמעות."

"אל תגיד את זה. אתה מתייאש יותר מדי בקלות."

"דבר ראשון," אמר ריצ'רד. הוא השתתק. הוא עצר בעצמו. למעשה, הוא כם כתב מערבון. המערבון שלו גווע אחרי כמה עמודים של תריסים נחבטים, של עשבים נעים ברוח... "דבר ראשון. הספר שלי נקרא לחלומות אין משמעות. דבר שני. זה – מה שאני מתכוון לומר זה שחלומות לא מסמלים שום דבר. לא בדיוק. דבר שלישי. אני לא 'מתייאש בקלות'. היה קשה להביא אותי למצב של ייאוש. זו היתה עבודת פרך."

(מתוך "המידע" של מרטין איימיס בתרגום ורד שוסמן. עמ' 132-3).

המלצות של ספרים הכי משכנעות בעיני כשמופיעים בהן ציטוטים שגורמים לי לרצות לקרוא אותו. כאלה למשל. זה יותר משכנע אותי מלדעת על מה הספר, מי כתב אותו, מה עומד מאחוריו ולמה כדאי לקרוא אותו. אני משער שזה לא ככה אצל כולם, אבל אני לא אפרט יותר מזה, ואסתפק בלציין שהוא אחד הספרים הכי טובים שאי פעם קראתי.

למען ההגינות, כדאי אולי לספר שהסיבה שאני לא מנסה לכתוב המלצה של ממש אינה דווקא טעמי בהמלצות, אלא עצלנות והכרה בעובדה שאם אנסה לכתוב עכשיו המלצה של ממש אני אתייאש אחרי כמה משפטים, אחליט להמשיך מחר ובערך בעוד חודש אחליט שהפוסט לא ייכתב ממילא, אז יאללה, למחוק.

זו הסיבה אגב שספוילרים לא מפריעים לי. אני רוצה לקרוא סופרים שכותבים ככה (על משמעות הככה הסכמנו שנדלג), לא אכפת לי על מה ולא אכפת לי לדעת מראש את מהלכי העלילה ופיתוליה.