אני לא מהמתלהמים. אין לי שום דבר נגד מעשי צדקה של נדיבים. להיפך, יפה מאוד מצידם.

אבל הצהרות פוליטיות זה משהו אחר:

"אחרי שהחליף שוב ושוב את הממשלה בטיפול בעורף, יש שכבר רואים בגאידמק את מנהיגם. הוא משוכנע שאם רק יחליט, לא ייאלץ לחכות זמן רב מדי, עד שיהפוך הדבר לרשמי: "תנו לי שלושה חודשים - וחצי כנסת תהיה שלי, אני בטוח. בלי לראות אנשים ברחוב, אני בטוח שהם מדברים על גאידמק כראש הממשלה." (Ynet)

טוב, אני בטוחה שאין צורך לשכנע רבים שמעשי הצדקה, ראויים ככל שיהיו, אינם מכשירים את האיש לטיפול בבעיות הבטחון, הכלכלה, החינוך והשאר. לא שמענו אותו בנושאים אלה, ואין לו מה להראות בהם. אז אולי יהיו כמה עשרות-אלפים שיצביעו עבורו, אבל רובנו לא. נכון?

אז מה זה שייך לנושא בלוג זה?

למרות שאני מסופקת אם גאידמק יכול לקבל רוב אפילו בקריית-שמונה או שדרות, בהיקף ארצי הוא אמנם יכול להשיג מספיק קולות כדי להכניס לכנסת לא רק את עצמו אלא גם כמה מעושי דברו, שעליהם אין הציבור יודע דבר. אם 90,000 איש יצביעו גאידמק, - ובהיקף ארצי זה לא בשמיים - יש לנו לשון מאזניים הכוללת מלבד גאידמק עצמו עוד שני נעלמים פוליטיים שאלוהים יודע מה מטרתם ודרכי פעולתם. כבר היו דברים מעולם. זוכרים את רפול + 5?

להבדיל, אילו היתה אצלנו שיטת בחירות אזוריות, הוא לא היה יכול לרוץ ביותר מאזור אחד. כך שאפילו אם יצליח להשיג רוב באותו אזור (יש לו רוב בשדרות? בקריית שמונה? שווה לבדוק), אפילו אז אין הוא יכול למשוך אחריו מועמד נוסף מבלי שהנ"ל יציג עצמו לפני הציבור באזור אחר ויפעל בשם עצמו. ומצעו חייב להיות פוליטי, כי על תשלומים לצורך בחירות הוא ילך לכלא. יש לנו עדיין כמה חוקים טובים.