תכננתי לקנות את את ה"קייטנה של קנלר" של אתגר קרת, אחד הסוסים הגאונים.
תמיד נדמה לך שיש לגאונים האלה שריטה שהפכה לליגיטימית כי הם הפכו אותה לסוג של השראה וכתבו ספר, אבל
אם אתה סתם תספר כאלה דברים לחברים שלך - הם לא יחשבו פעמיים וישלחו מעטפה שכתוב עליה בטוש אדום עבה
(מהסוג שכותבים על הלוח ובדרך מסניפים את הריח) " דחוף! - לד"ר שוורץ ". ובפנים מכתב המלצה חם, שבו אתה מופיע כמועמוד המבטיח ביותר לזכייה באישפוז על חשבון משלם המיסים.
אבל זה שהוא כתב ספר, אה! - אז הוא בסדר.
הוא כתב ספר.
משום מה לא מצאתי את ה"קייטנה של קנלר"..המוכרת מעפנה לא ממש תרמה למאמץ שלי.
"איפה אני יכול למצוא את הקייטנה של קנלר?"
- "שם..! (בעודה מנופפת בידה על כל החנות. יופי. זה מכסה את כל האפשרויות, כלבה.)"
טוב, הולכים על "מלך החומוס ומלכת האמבטיה".
ממבט ראשון התלהבתי מהספר, העטיפה הרשימה אותי אבל "אל תסכל בקנקן אלא משיש בו".
אסור ליפול שוב לפח הזה. אחרי "מאלכים ושדים" של דן בראון
(דרך אגב ספר מזעזע.. כנראה קניתי אותו רק בגלל שאהבתי את "צופן דה וינצ'י אז סמכתי עליו שזה ספר טוב.., טעות נפלה בידי).
חברים - "מלך החומוס ומלכת האמבטיה" אחד הספרים שחובה בכל בית.
זה כמו עם השיר האהוב. אתה חושב שרק הלהקה ההאוהבה עליך פגעה בול, לנקודת הטורפה שלך וזה "ה"שיר ואז אתה מגלה
שיר נוסף שפשוט מעיף לך כאפה מצלצלת נעימה של "יש עוד תקווה בעולם".
גבר מת מהלך.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
