עבר זמן רב מאז שמישהו עצבן אותי כל כך שהעזתי לצעוק עליו בצורה שכזו. עד עכשיו רועדות לי הידיים וכואב לי הגרון. כמה שזה יפליא, ויהיו אנשים שאחרי זה יצעקו "שקר גס!", מאוד קשה לי לצעוק באמת על אנשים. כיום יש מעט מאוד אנשים שאני צועקת עליהם. אמנם אני מרימה את הקול בקלות, בלי לשים לב לעיתים, אבל צעקות? ועוד על עניין כל כך פעוט ומטופש?

זה ילדותי. כל הסיפור הזה ילדותי ברמות כאלה, שאילו הייתי צופה מהצד הייתי צוחקת על הפיגור הזה. אבל כרגע אני במרכז העניינים, אז זה לא מצחיק אותי כל כך. זה מרגיז.

ועכשיו גם קיבלתי הודעה מעצבנת נוספת. לעזאזל עם צה"ל, הלוואי ולא הייתי צריכה להתגייס, שימותו כולם, וזהו.

אני יודעת שבסוף אני אשאר עם עיניים נפוחות, אף אדום ועצבים מרוטים. עם חברה אחת פחות.