שלום, שמי קארין. אני בת 20, הרגע "השתחררה משירות חובה בכבוד". איני מתכוונת ללמוד בשנת הלימודים האקדמאית הקרובה, אבל כבר קרוב לשנה שיש לי עבודה קבועה, שמכניסה לא רע, וגם במהלך שלוש השנים האחרונות ידעתי לשמור סכום כסף מכובד ביותר בצד.
כמו צעירים רבים, גם נפשי חושקת לעבור לתל אביב. או לירושלים. נראה. מה שיבוא. למה? כי בשתי הערים הללו חייתי קרוב לשנה, ואת שתיהן אני אוהבת. בשתיהן אני יכולה לקיים את עצמי בכבוד עם עבודה ובשתיהן יש לי מעגלים חברתיים.
תמיד חשבתי שאחרי הצבא אעבור ישר לדירה משלי. למקום בו אוכל לקרוא לו "בית", שיהיה שלי, רק שלי, לא לחלוק חדר עם אף אחת אחרת ולא לחיות תחת חוקים של מי שמגדיר את עצמו כ"הורה".
אבל. הו, אבל. אבל אני חיה בישראל שנת 2011, חיילת משוחררת, ועם פה פעור בחוסר הבנה. מה עשיתי רע?
למה הכל כל כך יקר?
למה דירה חדר מעופשת עולה כל כך הרבה?
למה צריך לשלם על קוטג' כל כך הרבה [ואני אפילו לא אוכלת קוטג', או כל מוצר חלב אחר!]?
מילא קוטג' - למה חלב עיזים עולה כל כך הרבה?!
למה, בבוא היום כשאהיה סטודנטית לX, גם אז אשאל את השאלות הללו?
למה בחור חרדי מקבל כסף על זה שהוא יושב ו"לומד", ואני מרשה לעצמי להשתמש במרכאות, כי מי לא קרא את כתבות המחקר לפני כמה שבועות שביררו בדיוק כמה הבחורים הללו "לומדים", בעוד שאני אצטרך לעבוד בפרך כדי לקיים את עצמי?
למה מחר אתן לידיד שלי לגרור אותי לשדרות רוטשילד בתל אביב עם אוהל ונשב שם, וזה לא ייראה מוזר בכלל, אלא חלק מהנוף?
כל כך הרבה שאלות, שאיני מוצאת עליהן את התשובות, ומה שאני כן מוצאת אינו מניח את הדעת.
תקרוא לי איך שתרצו, אני אישית מרגישה מקופחת. הרי הצטרפתי לצבא [ובואו נודה בזה - בסופו של יום זו בחירה אם להתגייס או לא, לא משנה שזה קבוע בחוק], שירתתי שירות מלא, אין לי עבר פלילי כלשהו, ויש לי מצבור קטן של כסף, וכמוני, בגילי או שלא, יש עוד הרבה. וחלק נכבד מהם יושב ברחובות בימים החמים של הקיץ, בתוך אוהלים, על ספסלים, שר, מנגן, או סתם מתמרמר, ולא חי כפי שהוא אמור לחיות.
מישהו יכול לתת לי תשובה הגיונית?
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Kira D.