|
| 6/2008
עתודה? צבא? אני?
כמעט קיבלתי התקף לב כשראיתי את המכתב הירוק עם צ עצומה עליו. באמת. התקשרתי לנעמה בבהלה;
"נעמה... אני חושבת שקיבלתי..."
"....מ-חזור? >>;; "
"לא. מ-נילה"
לבסוף שככה הסערה הזו, כשהתברר שהמנילה מגיעה עם חוברת ורודה שמסבירה על התפקידים. כן, מנילה עוד לא קיבלתי. יש עוד זמן.
אבל מה שכן קיבלתי, היה מכתב מהצ"ל [וגם ההורים שלי קיבלו!] שאני שייכת "לקבוצה איכותית" והם מזמינים אותי להתרשם ולראות ולהרשם לעתודה.
ע-ממה, נורא לא בא לי על העתודה. העתודה מאריכה את השירות הצבאי ודורש קבע של X שנים. סביר להניח שהם לא ייתנו לי ללמוד בשנקר או בצלאל, או באקדמיה למחול [שזה בכלל בחו"ל]. כמו שאימי היקרה כל כך אמרה "הם יידרשו שתלמדי משהו שהצה"ל יוכל להשתמש בו". בוודאי.
בכלל - אני רוצה להתגייס? בת'כלס לא ממש. אולי כמה אנשים יעקמו את אפיהם ויתחילו לומר "להגן על המדינה שמגנה עלייך." ובעיקרון - זה נכון. אבל בואו נודה בזה - אם השירות לא היה חובה, ספק אם הייתם מתגייסים. אז תשמרו את הנאום למישהו אחר.
הסיבה היחידה שבגללה עוד לא השתמטתי, היא באמת מתוך העיקרון של "לתת שנתיים מהחיים להגן על המדינה שמגנה עלייך כל החיים". או משהו כזה. הבעיה היא שאני באמת לא רוצה לבזבז שנתיים מהחיים שלי. יש הבדל בין לבזבז אותם לבין להשתמש בהם. כאמור, מה שאני רוצה לעשות בעתיד לא ממש מתאים לצה"ל, ומה שצה"ל כנראה יציע לי לא ממש מתאים לי.
שמעתי אינספור סיפורים של חברים שלי על סבל ואטימות מצד צה"ל, ואני לא רוצה להיכנס לזה בעצמי.
אני אוהבת מסגרות, אבל מהצד זו נראת מסגרת חונקת מדי.
החלטות, החלטות.
נגמר לי הקפה. הייתי פה.
| |
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Kira D.