|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
"לא לעניין שאנשים מכובדים ייראו חדר מבולגן!" [או: על דמיאן ועל פיגור]
החדר של דמיאן. דפים מפוזרים על קצפת החדר, צבעי האקריליק מהווים מכשול למי שלא שם לב, קרטון פיצה [ריק] של פאפאג'ינוס על המיטה, תחתונים מבצבצים בין הסדינים... לא משהו שאף הורה לא חווה עם הילד שלו.
את עבודות הגמר הצגנו ב"מרכז הבמה", גני תקווה. סגירת התערוכה אמורה להתבצע ב3.4, כידוע לשני הצדדים [כלומר: מגמת אמנות ומרכז הבמה]. משמע - כל העבודות יישארו שם עד התאריך הנ"ל. נכון?
נכון.
אתמול, out of the fuckin g blue, החליטה גב' אורה-מנהלת-מרכז-הבמה-משהו-כזה שיש לפנות את העבודה שלי עוד באותו היום.
"למה?" שאלתי אותה הטלפון, כיוון שהנ"ל כבר לא הייתה ב"מרכז הבמה" כשהגעתי.
מה מסתבר?
שהיום [יום שני] מגיעים אנשים מכובדים מאין כמוהם מחברת "טבע נאות" למרכז הבמה. הם כל כך מכובדים שזה "לא לעניין" שהעבודה שלי תוצג שם.
"סליחה?" יצאתי עליה במלוא גרוזיניותי.
החדר שלי מבולגן מדי בשביל שיוכל להישאר במקום שנקבע מראש!
ואז הפוסטמה הזאת עוד מנסה לומר ש"אל תיקחי את זה אישית, גם את החברה שלך הוצאנו מכאן."
אורה היקרה,
את חושבת שאכפת לי את מי הוצאתם? אילו היה חוזה, אני בטוחה שזו הייתה הפרה חמורה מאוד של סעיף משהו-משהו.
וגם , מה הכוונה שזה לא לעניין להראות להם חדר מבולגן?! זה היה לעניין ששמו אסלה במוזיאון?! ועוד כתבו על זה "אר מוט" והיום אנחנו לומדים על זה בתולדות האמנות, אז חדר מבולגן עושה כזה עניין!?
אני בטוחה שלנכבדים לא היה מזיז את קצה הזין אם היה שם חדר מבולגן!!!!! הם היו יכולים להתמודד עם זה יפה מאוד, אני בטוחה! אם היה צורך הייתי מגיעה ומסירה להם את טיב העבודה, אם זה מה שאת כל כך דואגת לגביו!!
אבל לא. את לא תביני מה זאת אמנות והבעה אישית, גם אם זה היה מחרבן לך בפרצוף.
זה בסדר, דמיאן. אנחנו לא צריכים אותם. ניישב אותך במקום שיכבד אותך.
>:
נ.ב.
אני רוצה חזרה את הקונדומים שגנבו משם! מה זה לגנוב ככה מבן אדם מת?!
| |
מאז ועד יום. א
אין לי משהו חשוב מדי לעדכן. אז הנה, פוסט תמונות חביב, לא מזיק, ומסבר את העין.
גם אני יכולה להיות יפה [כשאני נורא רוצה].
התמונה הישנה ביותר שנמצאת ברשותי [באמת שאין לי כוח לסרוק תמונות. אני אף פעם לא מוצאת אותם, עם הסורק המעפן הזה.] היא תמונה מכיתה ז'. בשנה הזאת כבר למדתי שאם אני רוצה שיכבדו אותי ואת נשיותי, יש לעשות גבות פעם בשבועיים, פן אראה כמו איזה ייטי גרוזיני. וזה יהיה חבל.
הייתי מאוד "גותית קשוחה ואפלה", אז לבשתי בעיקר שחור, ובתמונה הזאת אפילו יש לי ניטים, למרות שלא רואים.
אין לי את המקור של התמונה הזאת.
בעצם, גם אין לי את התמונה בכלל. כל מי שיש לו את התמונה שלי ושל גד מתבקש לתת לי אותה. זו התמונה הכי ישנה שלי ;;
שנה מאוחר יותר, עדיין וונאבי, עם מודעות אפס לשיער שלי. אין הרבה מה לומר. מי שהכיר אותי לפני כן יעיד על זה שלא ממש השתנתי.
עם ג'יווש, שלא יצא לי לדבר איתה כבר יותר מדי זמן, וחבל.
בכיתה ט' גיליתי את תמונות האימו. זו הצורה היחידה שהסכמתי להצטלם, וזה משהו שמלווה אותי עד היום. איכשהו בתמונות האלה האף שלי לא יוצא כל כך מוזר. והשיער שלי נראה טוב יותר מאשר פרונטלית.
בכיתה י' גיליתי את הצבע לשיער. מה שלא שינה הרבה, כיוון שזה היה שטיפה. את הצבע [בורדו] ראו רק ביום, אבל זו הייתה הפעם הראשונה שצבעתי. עד היוםפ אני מנסה לפצות את עצמי על זה שלא ראו את זה בניסיון לצבוע מחדש.
כאמור - לא רואים את הצבע.
אם תשימו לב, אני לא מחייכת בתמונות. זה פשוט לא עובד. עד הטיול השנתי בכיתה י', שטל ביקשה יפה-יפה שנחייך.
אז חייכתי. ואז הגענו למסקנה משותפת שיש לי חיוך של ג'וקר ועיניים גדולות מדי. [ואז גם החלפתי קוסמטיקאטית. מאז הגבות שלי לא נראו כל כך טוב.]
היו לי גבות יפות עד אמצע כיתה י' ;;
היו גם כמה חודשים של תמונות ליה-בובת-מין-מתנפחת-סטייל.
קבלו טרימון וגרוזינימון במתקפת פליצקריג משותפת. [לול הפה שלי נראה כמו חורשחור]
משום מה, החלטתי שהשיער שלי לא נראה טוב, בחופש הגדול שבין כיתה י' לי"א. [דהיינו - בקיץ שעבר].
...אז הוחלט לשים סוף לקישקושקל'ה, ולעשות כמעט-גלח עד אמצע הצוואר. [הפלאפון רואים טוב יותר שזה בקושי מלטף את הכתפיים]
בערך חודשיים-שלשוה אחרי שהבנתי מה גודל הנזק שעשיתי [גיזזו לי בערך חצי מטר שיער], הוחלט בועידה מיוחדת [שכללה אותי, עצמי, אנוכי והחבר הקטן שלי, מר פשפושקל'ה] כי יש לאסוף את השיער עד יעבור זעם, עד סוף העולם, עד שיארך השיער. מה שיבוא קודם. בפולין למדתי, בנוסף לערכן של הגבות, את ערכו של האיפור, או לפחות של האייליינר.
מסע פולין 2007, מחזור מ"ו. יש לכם כבאאאאאאאאי?
בשלב כלשהו נמאס לי מהשיער של עצמי, אז הועידה החליטה, בעת מנחה האמנות של כיתה י"א, שיש לעשות פן.
לונג סטורי שורט, כי אמא מנדנדת, הוחלט באמצע השנה לחזור ולצבוע את השיער. כי היה חסר לי שינוי. אז הזמנו חברה מהכיתה ועשינו מסיבת-צביעה-משותפת. היא צבעה לחום ואני לאדמוני. ושוב לא רואים כלום.
כן, המיקום הוא השירותים.
מאז לא הרבתי להצטלם. עליתי במשקל, השיער ארך, הצבע דהה והגבות איבדו את צורתן.
התמונות האלה צולמו בטיול השנתי. היה כיף. היה קר. היה משמעותי.
ולסיום סיומת, תמונה עם עדשות כחולות [בהן השתמשתי בחנוכה] והבעה מעוכה ביותר.
וזהו להיום, יקיריי המועטים שעוד יש להם כוח לקרוא.
תודה רבה שנשארתם עימנו.
השעה 12AM ואנחנו סוגרים את השעה האחרונה, כאן, בבלוג של קרין.
שיהיה לכם לילה קסום ושפשוף נעים.
| |
דפים:
|
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
Kira D.
