את הספור הבא לקחתי מהבלוג של ינון בתפוז ספור מדהים לדעתי

חמניות של אהבה

נכנסתי אל תוך המכולת בלי שום רצון מיוחד לקנות משהו.
לא הייתי רעבה.
הכאב על איבוד בעלי אחרי 37 שנות נישואין עדיין היה קשה מידי, טרי מידי.
והיו לנו כל כך הרבה זכרונות משותפים במכולת הזאת...

ג`ק הגיע עימי לקניות פעמים רבות וכמעט בכל פעם הוא העמיד פנים שהוא הולך ובודק איזשהו מוצר חדש.
אני ידעתי בדיוק מה הוא מתכנן.
תמיד זיהיתי אותו מסתתר מאחורי המדפים, הולך ומחביא בידו שלוש חמניות.
ג`ק ידע שאני אוהבת חמניות.
בלב שבור מצער ומזכרונות, הדבר היחיד שרציתי לעשות הוא לקנות את המצרכים שנחוצים לי וללכת משם, אבל אפילו עשיית הקניות הפכה שונה מאז שג`ק נפטר.
עריכת קניות לאדם אחד לוקחת יותר זמן מאשר קניות בשניים.

בעודי עומדת ליד מקררי הבשר, חיפשתי בעיני סטייק קטן ומושלם ונזכרתי איך ג`ק אהב את הסטייק שלו.
לפתע נעמדה אישה על ידי.
היא היתה ג`ינג`ית, גבוהה ולבושה בחליפה ירוקה ומקסימה.
הבטתי בה, בעודה מרימה חבילה גדולה של צלעות כבש ומניחה אותה בעגלה שלה, מהססת לשניה, ואז משיבה אותה בחזרה למקרר הגדול.
אחרי שניה של מחשבה היא שבה להביט בחבילת הצלעות.
לפתע היא שמה לב שאני מסתכלת עליה וחייכה אלי.
"בעלי אוהב צלעות כבש, אבל בכנות, במחיר הזה, אני לא כל כך יודעת אם כדאי.."
החנקתי את גל הרגש שעלה בי והבטתי בעיניה החומות והגדולות.
"בעלי נפטר לפני שבועיים," סיפרתי לה.
מביטה בחבילת הצלעות שהחזיקה, השתדלתי בכל כוחי לשלוט ברעד שבקולי.
"קני לו את הצלעות. ונצרי כל רגע שיש לכם יחד."
היא הנידה בראשה ויכולתי לראות את האמפטיה בעיניה בשעה שהניחה את החבילה בעגלה שלה והמשיכה אל מחלקת הגבינות.

אני הסתובבתי והמשכתי לגרור את העגלה שלי לאורך המעבר.
אז נעצרתי, מנסה להחליט איזה גודל של קרטון חלב אני צריכה לקנות.
כשהמשכתי למדף הגלידות, החלטתי שלפחות אפנק את עצמי עם גלידת שוקולד ואגוזים.
הנחתי את החבילה בעגלה והבטתי אל עבר היציאה, רוצה כבר לצאת ממערבולת הזכרונות והכאב, אך את עיני תפס צבע החליפה הירוקה של האשה שהתקרבה לכיווני.

היתה זאת האשה  הג`ינג`ית ממדף הבשר, ועל פניה היה מונח חיוך מאיר כל כך, חיוך שכמותו לא ראיתי מעולם.
היא החזיקה משהו, אך מרוב בילבול לא ראיתי בדיוק מה זה היה.
אני יכולה להישבע שראיתי מן זוהר של הילה שעטף את שערה השופע בשעה שעיניה חיפשו את מבטי.
כשהתקרבה אלי ראיתי דרך מסך של דמעות את מה שהחזיקה בידיה. 
"הן בשבילך," היא אמרה והניחה בזרועותי שלוש חמניות גדולות וצהובות.
"כשתגיעי לקופות, הם ידעו שזה כבר שולם."
היא רכנה אלי ונישקה אותי בעדינות על לחיי ואז חייכה שוב.
רציתי לספר לה מה אני מרגישה, מה סימלו בעיני החמניות, אך לא הייתי מסוגלת לדבר, והבטתי בה הולכת לדרכה כשדמעות ממלאות את עיני.

הסתכלתי על החמניות המרהיבות עטופות בנייר צלופן ירוק, ולא יכולתי להאמין.
איך היא ידעה?
לפתע התשובה היתה כל כך ברורה לי, פשוט לא הייתי לבדי...
"ג`קי שלי," לחשתי, "לא שכחת אותי נכון?.."
הוא היה עדיין עימי בתוך ליבי, והיא היתה המלאך שלו..