השבת עברה בכיף  טילנו עם החברה , יש הרבה דברים שמסתובבים לי בראש , אבל  יותר מאוחר  אולי   אעלה אותם  , מסתבר שהזכרונות עוררו גם את החולי אצלי אז לוקחת לי את הזמן  שלי  בנושאים היותר  כואבים,  אבל   רוצה לשתף  אתכם    בסיפור נפלא   של חברה מתפוז    עוד נשמה  מיוחדת במינה  , אולי אצרף גם אותה למשפחה מי יודע   אז הנה הסיפור ומוזמנים להכנס אליה  למי שרוצה לקרוא עוד דברים  מקסימים  

שי רוצה לתקן ת`עולם משל מאת נשמה
בעיירה קטנה חיה אישה מבוגרת, עניה ומרירה, בבית מוזנח וישן. הילדים פחדו ממנה וטענו שהיא מכשיפה. המבוגרים לא טרחו לתקן את השמועה מאחר ששמחו שכך ילדיהם ישמרו מרחק ממנה.
יום אחד בשיעור חברה, המורה הורתה לתלמידים לחשוב, מה הם יכולים לעשות כדי שהעולם יהיה מקום יותר טוב. שי הקטן, לקח את התרגיל ברצינות רבה, רץ הביתה ולקח מגריפה. "לאן אתה רץ?" שאלה אמא, מודאגת. "לתקן ת`עולם!" ענה שי וסגר את הדלת.
שי רץ במעלה הגיבעה, לעבר ביתה של המכשיפה הזקנה. "שי תעצור!!" זעקו הילדים ונהרו אחריו במרחק מטרים ספורים.. מנסים לנחש מה יעשה באותה מגריפה! "בוודאי הוא מתכוון להרוג את אותה מכשיפה!!!" "הרי הוא אמר שברצונו לתקן ת`עולם.. הוא ישים קץ לחייה ויגאל את כולם".
כששי פתח את שער הברזל כולם נשארו מאחור. הוא צעד בביטחה כמו חייל במשימה, כמו גיבור, ללא כל חשש, ללא מבט לאחור!
דפק על דלתה של המכשיפה הזקנה וזו לחשה "היכנס...", הדלת נפתחה, חורקת, ושי נכנס לבית בו אפילו הרוח איננה שורקת. כל צעד שצעד השמיע קולות שבר של ריצפת העץ הישנה, הוא המשיך ללכת לעבר החדר שבו ישבה המכשיפה. "מה אתה מחפש כאן??" שאלה המכשיפה בכעס "הלהרוג אותי אתה מחפש?" שי הניף את המגריפה בהיסוס ולחש -"באתי לבנות לך בית חדש!"
המכשיפה הסתכלה לעברו, מבולבלת "לך, לך, הסתלק מכאן ילד!!".
אך שי לא ויתר, ויצא לחצר. שם מצא דלי, מטטא ומעדר. הוא החל מטפל בגינה, בגדר הישנה.. הילדים מצצים במבט חסר הבנה. שי החליט שקשה לו לבד וקרא לילדים לבוא לעזרה. אך אף אחד לא הסכים להיכנס לאותה חצר ארורה.
ושי, כשהבין שאין ברירה צעק בעוצמה "עשיתי עיסקה עם המכשיפה הזקנה, אם נטפל בגינה היא יותר לא תטיל כישופים על תושבי העיירה". הילדים נדהמו ונרתמו למשימה! תוך פחות משעתיים הגינה היתה מוכנה, מעולם לא ניראתה כל כך יפה ונקיה. הילדים שמחו, וקפצו בקולות עד שלפתע הבחינו במכשיפה שעמדה בפתח ביתה, הם כולם השתתקו והיא אמרה "יפה עשיתם ילדים, יותר לא אטיל על עיירתכם כישופים!!" הילדים הסתכלו בעיינים נוצצות, גאים "יש לי עוד הצעה ילדים.."  הם הקשיבו, מרותקים "אם תעזרו בתיקון הבית עצמו, אדאג שהמשיח יבוא!!" הילדים פערו פה, ועמדו המומים. ומיד החלו תופסים כלים, אל תוך הבית נוהרים. דפיקות פטישים, ניסורים... עוד באותו הערב הבית ניראה כמו נבנה זה עתה, הילדים עייפים אך מרוצים גיששו חזרה הביתה בעלטה הגדולה. רק שי נשאר עוד בביתה של המכשיפה "מה נעשה כשהם יראו שהמשיח לא בא?" שאל בדאגה. "אל תדאג בני, השאר זאת לי" היא אמרה, ושי רץ אל ביתו שם ישן שינה עמוקה. ובבוקר כשקם אימו הובילה אותו לחצר, שם חיכה לו חמור לבן עם פעמון זהב אליו היה מצורף פתק "תודה". קפץ על גב החמור ורכב אל בית הספר בגאווה שם הילדים צעקו בתדהמה "המשיח!!", "המשיח בא!!".
כשהתקרבו וראו ששי הוא הרוכב על החמור הם הוכו תדהמה "אכן היא מכשיפה גדולה", צעקה ילדה המומה "אני ראיתי במו עייני איך היא הכתה על אבטיח ו... ו... הפכה את שי למשיח!!"

מוסר השכל: האמונה חזקה ממבט עיינים, אך הדמיון חזק פי שניים.

שלכם,
נשמה.

מקווה שאהבתם את הסיפור   כמוני ותודה לך  נשמה על הרשות  להעתיק את הסיפור לכאן  אוהבת מחבקת  שלגיה