מחלימה  לאיטי ,  מזג האויר לא משפיע עלי לטובה , סגרירי  וגשום , גורם לדיפרסיה  להעלות את ראשה , כן אני  מאוהבי הקיץ  והחם, מסתבר שלצלול  לזכרונות גרום לפעמים להעלות כל מיני  שאריות  , אז יש הרבה דברים שעולים וצפים  אצלי  , בעקר   הזכרון של  אדם נפלא  ומקסים  שנקרא  אליקים,  שהיית  לי זכות להכירו  , ואם הוא היה חי , כנראה הייתי נשארת ביער עד היום,

בסוף 89 שמצאתי את עצמי בעצם בלי מקום מגורים , להורים לא יכלתי לשוב בחזרה , התגלגלתי ליער  , יער הנשיא מעל  מסלת ציון   בדרך לירושלים,  כן כתבתי כמה פעמים ,  על המקום הקסום הזה , ובטח אשוב ואכתוב  עליו , אבל הפעם רוצה להתרכז באדם אחד שבעצם היה  בעל הרעיון , והקק"ל  היתה איתו במשא ומתן  להחכרת השטח,  כלומר מותר לו להקים מאהל , להעסיק את  את מי שהוא רוצה , לא מקבל  כסף , אבל יכול למכור את הגזם   למי שרוצה.

אלקים  הוא אדם  ממוצא קנדי   שהכרתי היה בן 73 שנים, אדם שלחם  כצנחן במלחמת העולם השניה, יערן במקצועו  ביערות קנדה, הרבה שנים הוא ואשתו שמשו כמורים  בשמורות  האינדיאנים בקנדה, הגיע ארצה בעקבות חזון , שאף לא הבנתי אותו  לחלוטין, גר תקופה  בטבעון   טיפל והציל את רגלו של  פרקש נחמן, ואחר גר  בנחל שורק, והכיר את תחיה  חברתי עוד דמות שמגיע לה מקום של כבוד. האמין בטבעונות  ,  אכל כמעט כמה שאפשר  דברים לא מבושלים , אסף מי גשמים לשתיה,  ו"הקניות " איתו בפרק קנדה היו חוויה , 

כשהגעתי ליער  הוא הגיע יומים  אחרי   מהתחלה  הסתדרנו  אני עם פנת האוכל  "המפוארת " שלי   באמצע היער , והוא שהקים את המיטה קצת יותר  למטה,  היה כיף  לטייל איתו , היה לו כוח  עצום  , והכל היה  טוב יפה וכיף , עד שיום אחד הסתבר שהוא נשרט  ובפצע שלו התישבה פטריה ,  סרב לקבל כל טיפול רפואי  רצה פרח מסיום  של היתה העונה  שלו , רק תחיה היתה מסוגלת לשכנע אותו לקבל איזה שהוא טיפול, ולצערי אחרי  בערך שבוע מצאנו אותו מת  באותה תנוחה שצלמתי אותו שבוע לפני,  זה היה  פרוק המאהל ,  הוא נקבר בכפר אוריה  , אגב  בשיטוטיו בארץ  בכל מקום שהוא היה  הוא שתל  עצי פרי  אז  הרבה עצי  שתולים במרחבי ישראל  ,  בזכותו ,

ומכאן שולחת  לידיד היקר  שדות  הרבה  אנרגיה של ריפוי ואור  , שמור על עצמך  ידיד היקר,  והבראה במהרה

אוהבת שלגיה