ליער הגעתי בסוף  89  לאחר שמצאתי את עצמי במצב שבעצם  אין לי מקום מגורים, להורים  לא יכלתי לחזור ולהתגורר  אפילו  לזמן קצר,[התגרשתי שנה לפני],  הגעתי לשם פגועה ומאוכזבת   מאנשים  שעבדתי איתם כסייעת בקורס בניסים , ומכמה מטפלים שעשו פלשות די רציניות איתי  , בתקופה לפני   הייתי  ביעוץ הדדי,  הכרתי את הריברסינג  , קורס בניסים,  ועוד כמה  דברים אלטרנטייבים ,  ובעקר  צילמתי הרבה   אירועים של החברה   הרוחניים  מת"א, מסיבות , חתונות , בר מצוות , המצלמה היתה אצלי  24 שעות ביממה [אין לי סורק לא יכולה להעלות את התמונות מהזמנים האלה , הדיגיטלי  עוד לא היה] , קצת לפני  שעזבתי היתה לי  אפילו הצעה מחנות צילום , לקבל ציוד והזמנות  לצילום   של אירועים ,  כן לפעמים מתגעגעת  לחזור לצלם  .........מקווה  אולי  שיהי לי את האפשרות  לקנות מצלמה  [ואז בטח אתיעץ איתך  עמית ידידי],  הגעתי דרך  ידיד טוב שהכרתי ביעוץ הדדי, אמר לי  את יודעת שיש ליד ירושלים   ידידה שגרה ועובדת ביער  , והיה בטוח  שנסתדר אני והיא , והוא לא טעה, כך נכנסה תחיה לחיי, למזלי מצאתי מקום לאכסן את הציוד  שהיה לי בדירה,  הוא קישר בינינו טלפונית,  וכן  באחד מימי השבוע  עם אני לא טועה , עם תרמיל ושק שינה,  הכימיה ביני לבין היתה מדהימה, המקום  היה יער הנשיא מעל  מסילת ציון, אהל גדול  עם כמה מיטות  ותנור על עצים  שעליו בשלנו וחממנו  את הדברים, תחיה שכרה גם דירת חדר  במסילת ציון  מקום שבו  יכלנו להתקלח   אצל משפחה  מקסימה.

תוך  דקה החלטתי זהו המקום שלי  , את הדברים העברתי עם  הידיד , חלק היו  בדירה, וחלק  כולל פינת האוכל כלי אוכל, והמיטה של  עלו  לאחר כבוד  ליער[ שוב חבל שאין לי סורק  כדי להעלות תמונה  של יער  אוהל  ופינת אוכל די מפוארת  יחסית למקום,  כמה ימים אחרי הגיע אליקיים [עליו ספרתי באחת הרשומות]

היינו  כמה חברה שחלקם עבדו רשמית  בקק"ל  כיערנים , אחרים על הגזם , לנקות  את הענפים  ולפרוץ שבילים,  חלק  מהחברה  היו  ישראלים  רובם צמחונים , וחלק היו שיכיים  לאחים הנוצרים  חבורה של חברה פריקים על כל הראש אבל נפלאים

לפעמים תוהה אני מה קרה איתם , בעקר מתגעגעת לאיזבל  הספרדיה , לארטור , לדראל, רוברטו המכסיקני,

היה הרבה חופש שם, בעצם  לא הינו ממש חייבים לעבוד  , אבל זה היה כיף  להתעורר  כל בוקר  לקול ציוצי הצפרים , 

תקופה מסיומת  הגיע  גם פרקש נחמן    אבל זה היה מאוחר יותר

  אחת החברות הטובות שלי  כאחותי  חוץ מתחיה  היתה טלי מאמירים  חחחחחח  כיוון שנפגשנו  באחד הבקרים , הסתבר  שאחיה  ידיד טוב  שלי , ושעבדנו יחדיו  בגן הזאולגי   כן  זה מה שנקרא עולם קטן

בלילה  היינו  יושבים  ליד המדורה  מספרים  סיפורים  ...........וווווווו  גם  מעבירים  את הקלפים  של הקורס בניסים.

והכרתי גם את החברה הירושלמים  של יעוץ הדדי  , חברה שונים בתכלית  מהתל אביבים,  הרבה יותר חמים , איכפתיים ופתוחים.

למדתי באותה תקופה , לנסוע בטרמפים, נסעתי במרחבי הארץ בטרמפים,  יש הרבה סיפורים מצחיקים בנושא  טרמפים .............

לא חשה שמצליחה להעביר  את הקסם שהיה שם  ביער,  את היופי,  של הלילות   ליד המדורה, כשמדי פעם  עולים אלה  הבשריים  לאכול   ארוחה בשרית על האש    למעלה קצת   כדי לא לפגוע ברגשות הצמחונים, אפילו שהיתה לי אפשרות לישון  בדירה במסילת  ציון , עליתי תמיד לישון ביער,  הרבה פעמים  ישנתי  לבד, אף פעם לא פחדתי לישון  שם , חוזרת מנסיעה  עולה בלילה בחצות   ליער , שרק אור הירח  מלווה אותי, מקשיבה לקולות הלילה   , ביום  מטיילת  באזור  ומגלה את המערות   שישנם , עוסקים בגזום ............ ועוד   הרבה דברים ...........אז  נשאיר קצת  לפעם הבאה    מאחלת סוף שבוע נפלא  לכולם  שלגיה