הסימפוזיון  הבינלאומי  ה14  לפיסול  באבן התקיים  גם  השנה   בעיר  מעלות כאשר הפסלים  ויצירותיהם הוצבו  באגם  מונפורט , אגם  מלאכותי יפיפה עם סירות  לשייט,  ודשאים  מטופחים צמוד  למעלות

השנה  התקיים  הסימפוזיון  בסימן "מזרח  מערב" כאשר   הפסלים עצמם  הגיעו  ממדינות  שונות  בהן:מרוקו  יפן בולגריה   גרוזיה איטליה וישראל.

כמי שידיה מעולם לא נגעו בחמר וקיבלה פטור כבר  בכיתה  ד' משיעורי  המלאכה, החלטתי להיענות  לאתגר וכך כמו שאומר הפזמון" קח  מקל קח  תרמיל בוא איתי  אל  הגליל, ארזתי  את  מטלטלי  ועוד  זוג  חברים(האישה   עיוורת)עם ילדיהם  בני  השנה   וה- 3 ויצאנו  לדרך עם  המקל והרכבת לכיוון   נהריה.

חשבנו  שנהיה  הראשונים   להקדים  בבוקר על  הישירה  לנהריה אך  שומו  שמיים וארץ  כל  עם  ישראל  על  טפיו וחמותו  היו שם , ובקושי  מקל  נחייה   היה אפשר   לפתוח  מרוב  עומס  ודחיסות  עד  שנתתי  צעקה עסיסית:"תתנו  לעבור  בבקשה   יש פה  שתי  עיוורות  ועגלה" ולפתע  כמו מקל קסמים נפתח  התור קמו 2 חיילים ופינו מקום  ואז  חשתי מה זה לצאת מעבדות לחרות.

וכך תוך כדי שגליה  בת  השנה מגרגרת ונרדמת  עליי והנסיך  בן   ה3-משתק   עם  הבצק  הזוהר (שכבר  לא  קוראים  לו  פלסטלינה אלא   בצק זוהר-אח  איפה הימים  שהכל  היה  פשוט ונטול הייטקיות)יוצר  עבור " דודה " טל יצירות  פאר(יש  לו  עתיד  בתור   פסל  אבל  האימא   הפולנייה  שלו כבר  רוצה  אותו   בתור טייס).

טרח..הרכבת  נעצרת  והכרוז  מודיע" נהריה  תחנה  סופית" טוב  צריך לרדת  העגלה  נפתחת התינוקת   בפנים הגדול  בן  ה3 על  כתפיו  של  אבא רוני  ואנו 2  הנראות  אך לא  רואות אוחזות  בצידי  העגלה

"היכן מונית  השירות  למעלות?אני  שואלת  את  השומר  החביב שפותח  לנו את   הדלת  לעגלות  ונכים,"פה  ליד  זוגלובק" הוא  משיב  ומבחינתי  פה  זה  כאילו   לא אמר  מאום כי ללקויי ראיה ועיוורים  יש  צורך  לומר  ימינה/שמאלה/ ישר(כנראה  שהוא  לא היה בשיעור תרגילי  הסדר בצה"ל בטירונות)

טוב אחרי  20  דקות של  נסיעה  בשטח  ירוק ומרהיב  עין הגענו למעלות תרשיחא. -אויר  זך ונקי שמיים כחולים ונוף  משגע של  הצפון מכל  זוית- עיר קייט שוויצרית (!וזה  פה  שלנו )

אנחנו  מתארחים היום בצימר יפיפה אצל משפחה דתית במעלות,ורגע  אחרי  שהנחתי  את  הפקלאות מיהרתי  לשבת  בגינה  מתחת  לעץ   הלימון וללגום לימונדה  טרייה  עם  נענע ןכמו  שאומרים  אצלו  בוורשה"איש  תחת  גפנו  ותחת תאנתו"

כך  נרדמתי  קלות  עד  שיד  קטנה  אחזה  בידי  ונענעה  אותה "קומי  טלוש נוסעים  לאגם" כך  פקד  עלי בן  ה3(ושאני  אסרב  פקודה  לנסיך תכול  עיניים?אני  צריכה  צרות עם  הרס"רית  הפולנייה-אימו,,,?

נו  שויין הגיע הנהג  עם  מונית  גדולה  התקפלה  כל המשפחה   המורחבת   בתא  המטען  ויאללה  למונפורט.

בהגיענו לשם  כבר  עלה  באפינו ריח  המנגל ןמוזיקת ילדים  מבמת   הבידור   המרכזית  בו  הופיעו  הכוכבים  מערוץ  הילדים

הייתי  בטוחה  שהזאטוט שלנו  מיד  ימשוך  לכיוון  אך  ראו  זה  פלא הקטן   התעקש  על  פינת  היצירה  לילדים  בחימר ולא  זז  משם למשך  שעתיים(טוב  היו  חתיכות  בנות  שנתיים  מסביב  והוא  חייב  לעשות  רושם על ילדות  הכפר..

"בואו  נלך  לראות  את  הפסלים" הציע  רוני ואנחנו מיהרנו  לבוא  אחריו.

ואכן  רבותיי  וחבריי   היקרים  הפסלים   הם  חגיגה עולמית  בניחוח גלילי

אחד  היצירות  שהרשימו  אותי  מאוד  היה סוס  ענק  שבנה  הפסל ממרוקו

יצירה  מרשימה  אחרת שמיששתי  נקראה  "אש  מים  ושמש של  פסל  מישראל   המשלבת  בין  תרבויות  וסמלים  שונים  של  מזרח  ומערב.

תוך  כדי  שאנו  עוברים   מיצירה יפיפייה  אחת  לשנייה, שמעתי  קולות  של  חיות קטנות

מה  זה? תמהתי "יש כאן  פינת ליטוף חיות  ואני  רוצה ללטף אותם" השיב "המומחה"  שלנו לענייני  טבע, ומיד   לקח  שפן   בידו  ונעלם  ברחבי   פינת  החי.

"אוח אפשר  לנוח" הנהנה  חברתי בראשה ומשכה  אותי  לכיוון  מאהל בדואי  ענק   שהוצב  על  הדשא  עם  כריות בשלל  צבעים נהדרים, מרבדים,קפה  בפינג'אן  ונרגילה  גם.

ואני   כבדואית מקרקוב תפסתי   פוזה  על  הבטן וחרפתי  קיפתע  נשמע  לידי  רחש  של  תיפוף  שהלך  והעצים כן  זה  מעגל  המתופפים  כפי  שהבטיחו  בתוכנייה  ואכן  קיימו.

נטלתי  דרבוקה  והתחלתי   לתופף-רובינשטיין או   ויולדי  כבר  לא אהיה אבל  לא  רע   בתור קשישה טירונית  ועוד  שאני  חצי  ישנונית.

בערב  קפצנו   להציץ  בתערוכה   מקסימה  על"ארץ  מרגיזה"- קריקטורות של  שלמה  כהן וחמשירים מקסימים של דידי  מנוסי.

מילאנו את  קיבתינו  באוכל גורמה  אמיתי  וטעים   במסעדת  עינת  שבדרך  בכניסה  למעלות(אחת  המסעדות   הנהדרות והנחשבות בארץ  למביני עניין  בבשר  מעושן ,וגם  לצמחונית  כמוני יש  מה  לטעום- הצלי  מפטריות  פורטובלו הכי טעים  זה  שם  אצל חיים   הרומני), וכטוב  ליבנו   באוכל ויין המשכנו   למחרת  לכפר  הוורדים - עוד  מקום  ישוב מדהים  ביופיו ובאיכותו(עושה   חשק  לעירונית  שכמותי  להתנחל  שם  ולא  לחזור  למרכז..

ואם  חשבתם  שפסחנו  על  הרפת  בקיבוץ  סער  הצמוד  לנהרייה ,אתם  טועים.

"אני  רוצה לראות  את  העגלים  והתרנגולות  כמו שהבטחת ", זימר הזאטוט (נו  שאני  אאכזב  גבר  בן  3 שרק  אמש  באישון  לילה  עת  נרדם  לידי  והקיץ  מחלום רע עם  סירנת  בכי, וצעק  לי"לכי  מפה"

אז  נכנסנו  לרפת  עם " ריח השנל"  באפי(היכן  לעזאזל  המסיכה שצריכים  אותה?) ושחנו   שלום  לשולה  ריבקה  עדנה ושאר   מעלות  הגירה  עד  שנמאס  לו  לקטן  ואני  יצאתי  משם  כמו טיל  לנשום  קצת  אויר  צח  לרוויה.

ואז  הגיע  תור  הקוקוריקו ושם כבר  העברתי  פיקוד  לאב  המשפחה ונטשתי  עם  האם  והנסיכה  לכיוון חדר  האוכל  והמיטה

שווה  חברים  ומומלץ  בחום  לצאת  לצפון וזה  אפשרי  גם  ללא אוטו

רק קצת חיוך  אופטימי ורצון טוב ליהנות   מארצנו היפיפייה ונהדרת

הנה איך שזה נראה הבקור מצדה של טל ........... 

.