היי אמא 

דברתי איתך לפני כמה ימים , שאלתי לשלומך ,  נשמעת עייפה , ולמרות זאת לא מוכנה לקבל  שאבוא לבקר אותך , בפעם  האחרונה שהייתי במרכז סירבת לביקורי ,  כאילו שאני זרה לך , ואולי זה נכון  , מחקת  אותי מחייך , ולא רק אותי אלא גם את נכדותיך  וניניך, היחידים  שקיימים עבורך זה אחי וילדיו , את יודעת אמא  , קשה לי עם כך,  קשה לי לנתק את העבר , שומעת אות הקולות שלכם  שאומרים כמה אני לא....... ,  מסקרן אותי   האם בכלל  תבואי לחתונה?  או שתמצאי לך תרוץ  למה לא להגיע  רק כדי לא לראות את משפחתו  של   אביו , כפי שעשיתי בבר מצוה שלו  לא הגעת כי לא רצית לראות את המשפחה של האב. האמת אף פעם לא הרגשתי שאת אוהבת אותי או שאיכפת לך ממני , כן דאגת שיהי לי בגדים  , אוכל   , וקורת גג  כילדה , אבל לא שוחחנו  בכלל כאמא ובת ,  אפילו בזמן המשבר הגדול  לא היית שם עבורי מעולם .יש בי עדין כעס גדול  וכאב  , יש בי עדין החלק שמחכה ורוצה לאישורך , אישור שכנראה לא יגיע לעולם.  כל השנים קנאתי ביחס שננת לאחי , בפינוקים  המיוחדים שהוא קיבל,  בזה שרצת תמיד לעזור לו עם הילדים , והכי מצחיק בשיחה עם גיסתי , שמעתי שאחי מתלונן שאתם  בעצם הייתם עסוקים איתי והוא מרגיש מקופח, חבל שאין תרבות דיבור  אצלנו בבית, אחרת  הייתי משוחחת איתו , אבל גם הוא רחוק , מעדיף לטאטא את כל הבעיות  מתחת לשטיח  , כמוך  , לא רואים אז הבעיות לא קיימות . הקנאה שלי בו היתה כל כך גדול עד שלא הגעתי לעלית התורה שלו , וכמעט גם לא הגעתי למסיבת הבר מצווה שלו .............. כיון שלו חגגו ולי לא חגגו .